עמוס לוינברג – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: {{ס:\1|
מ ←‏ביוגרפיה: תקלדה
שורה 34:
לאחר שהוברר לחוקרים הסורים שלוינברג הוא קצין מודיעין, התנהלה חקירתו בשפה ה[[ערבית]] בלבד. חוקריו הצליחו לגרום לו להאמין כי [[מדינת ישראל]] חרבה, וכי הם יוזמים הקמת "מוזיאון הנצחה" למודיעין הישראלי. לוינברג התפתה לדבר. ירדור תיאר זאת: "לוינברג זימר לחוקרים הסורים עוד ועוד, עד שהם עצמם לא יכלו לעמוד בשטף המידע שזרם ממנו. הם הרימו ידיים ואמרו לו: 'אדוני, תעשה לכולנו טובה ותכתוב הכול בעצמך'".{{הערה|שם=Moshe }} לוינברג מילא מחברות שלמות עמוסות מידע על המבנה, בעלי התפקידים, משימות, דרכי פעולה של יחידת ה[[סיגינט]] הצה"לית וכן מידע על יחידות מודיעין אחרות, במשך ארבעה חודשים בתנאי בידוד. לאחר מכן הועבר ל[[מאזה#כלא מאזה|כלא אלמזה]] שבפאתי [[דמשק]] והוחזק בו בחדר אחד עם שאר שבויי צה"ל למשך מספר חודשים נוספים. ברשתות הקשר הערביות דיברו על "הפרופסור היהודי שכותב ספרים". רק לאחר מכן הבינו ב[[צה"ל]] את משמעותה האמיתית של הידיעה: המידע שסיפק לוינברג גרם לתדהמה בסוריה לנוכח ההיקף והאיכות של המודיעין הסיגינטי הצה"לי והמקורות למודיעין זה (כולל פעילותה של [[סיירת מטכ"ל]]{{הערה|1=[[דן מרגלית]] ו[[רונן ברגמן]], '''הבור - הסודות האפלים מאחורי משבר המנהיגות החמור בתולדות צה"ל''', 2011, עמ' 39}}). בכך גרמה חקירתו של לוינברג לאובדן מקורות מודיעיניים של צה"ל. משהתברר היקף המידע שמסר לוינברג לסורים, לא היה מנוס משידוד מערכות ב[[אגף המודיעין]].
 
הספר '''מלחמת יום כיפור – זמן אמת''' מעריך את מעשיו של לוינברג: "פרשת לוינברג היא יום כיפור של מערך האיסוף של המודיעין הישראלי, כמו שההפתעה היא הקטסטרופה של מחלקת המחקר."{{הערה|1='''מלחמת יום כיפור - זמן אמת''', עמ' 362}}
 
לוינברג חזר לישראל במסגרת עסקת חילופי שבויים. לאחר חזרתו נחקר ב[[מתקן החקירות בזכרון יעקב]] במשך זמן רב. בתקופת חקירתו נפגשה עמו ראש הממשלה [[גולדה מאיר]]. הרמטכ"ל [[מוטה גור]] החליט שלא להעמידו לדין צבאי, לבסוף הוכר כ[[נכה צה"ל]]. ב[[קהילת המודיעין הישראלית]] הפך לוינברג לסמל לנחקר ש"זימר" בחקירה. ב[[קורס]]י הכשרה של חיל המודיעין מכנים את לוינברג "הקב"ר המזמר" ומסבירים באמצעות המקרה שלו את חשיבות ה[[מידור]]. מיכה קובי, בכיר ב[[שב"כ]] לשעבר, אמר ב-2009: