פתיחת התפריט הראשי

שינויים

אין שינוי בגודל, לפני שנתיים
מ
[[יגאל צלמונה]] תיאר את מוטיב הרקפות אצל גרשוני כדימוי תחליפי לחייל. כמשלבת חושניות ביחד עם אזכור לשכול לאומי. הרקפות, טען צלמונה, "מאונשות לעתים: עליהן מזכירים צורות גוף, אברי מין ועכוזים. התנוחות שלהן חגיגיות או רפויות, הן לעתים קמולות, לעתים מצויות בפריחה מפוארת – השלכה של מצבי-נפש אנושיים"{{הערה|1= צלמונה, יגאל, "במראה ובחידות", '''מקרה בני האדם ומקרה הבהמה''', מוזיאון ישראל, ירושלים, 1986, ללא מספרי עמודים.}}.
 
במקביל לציוריו האקספרסיביים החל גרשוני ביצירתם של [[הדפס]]ים רבים שנוצרו ב"סדנת ההדפס ירושלים". בין עבודותיו במדיום זה בולטות סדרת ה[[תצריבים|תצריב]] "[[קדיש (משה גרשוני)|קדיש]]" ([[1984]]), שעבודותיה מכילות את מילות תפילת ה[[קדיש]] היהודי, ההדפס "[[אבינו מלכנו (משה גרשוני)|אבינו מלכנו]]" (1984), סדרת הדפסים לשירי "[[י"ג תחריטים לשירי חיים נחמן ביאליק]]"{{הערה| [[דן מירון]], "הפרידה מן האני העני, מהלך התפתחות שירתו של ח.נ. ביאליק 1891 -1901", בלוויית שמונה תחריטים מאת משה גרשוני, האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב / מחקרי האוניברסיטה הפתוחה, תשמ"ו, 1986}}. משנת ([[1986]]) ועוד.
 
בשנת [[1986]] נערכה ב[[מוזיאון ישראל]] תערוכה גדולה מציוריו של גרשוני באצירתו של צלמונה. התערוכה – "מקרה בני האדם ומקרה הבהמה..." – הציגה את סדרת עבודותיו העיקריות של גרשוני מאז עבר למדיום הציור. בקטלוג התערוכה הציג [[איתמר לוי (אוצר)|איתמר לוי]] פרשנות איקונוגרפית ליצירותיו של גרשוני, וקישר את הדימויים אל יצירות אמנות מתולדות האמנות המערבית. המפגש בין אלו לבין גרשוני "היהודי" יוצרת מרחב בו סדרי העולם הישנים התערערו ו"הפנייה אל הנשגב נכתבת במיצי הגוף ובמדרך הגפיים"{{הערה|1=לוי, איתמר, "בחלבי ובדמי", בתוך: צלמונה, יגאל (אוצר), '''מקרה בני האדם ומקרה הבהמה''', מוזיאון ישראל, ירושלים 1986 (ללא מספרי עמודים).}}. גם צלמונה ציין במאמרו בקטלוג את הפן ה[[אירוטיקה|אירוטי]] שבעבודות והציג אותו כסמן של חיפוש זהות עצמית.