איידיל – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ לא עורכים תבניות ניווט בצורה זו |
ענוה בן-זאב (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
שורה 10:
עם התפשטותה הטריטוריאלית של רומא נוצרו משרות איידילים גם ב[[מוניקיפיום|מוניקיפיות]] וב[[קולוניה|קולוניות]], שהיו זהות פחות או יותר למשרה המקורית.
=== האיידילים הפלבאים ===
האיידילים הפלבאים החלו לתפקד במשרה זו בשנת 494 לפנה"ס, בדומה למשרות הטריבונים למיניהם. במקור, האיידילים נועדו להיות עוזרי הטריבונים, הם שמרו על מעמדו וזכיותיו של מוסד הפלבס אל מול מוסדות המדינה הרומית והעם הרומי, וכן היו אחראיים על העניינים האדמיניסטרטיביים של מקדש קרס, הוא המקדש הפלבאי. לאחר מכן, נטלו על עצמם את האחריות לאחזקת כלל בנייני העיר רומא. בתחילה, תפקידם הסתכם בהיותם שרים. הם היו כאמור עוזרי הטריבונים השונים ולקחו על עצמם כל תפקיד שהטריבונים הפקידו בידיהם, אף על פי שרוב העניינים עליהם הופקדו היו בעלי חשיבות מינימלית. בשנת 446 לפנה"ס לערך, ניתנה להם הסמכות לדאוג לצווי הסנאט. כאשר הוציא הסנאט צווים, האיידילים היו אחראיים לכונן מסמכים שיעגנו בתוכם את הצווים הללו ולהפקידם בקופת האוצר הציבורי, האוויריום. הם קיבלו את התפקיד הרגיש הזה, שטמן בחובו כוח אדיר, משום שהקונסולים הרומיים, שהחזיקו את השלטון בעבר, דיכאו ושינו את המסמכים באופן שרירותי. בנוסף, הם פיקחו על פעולות המועצה הפלבאית (האסיפה העממית). ככל שכוחם גדל עם הזמן, קשה היה להבדיל בין כוחם של האיידילים לבין כוחו של מוסד הצנזורה הרומית, כאחראים על הרגולציה על מוסדות המדינה הרומית. ביטוי לכך היה כאשר נבצר מצנזור למלא את תפקידו במלואו, נקרא להחליפו איידיל כלשהו.
האיידילים הקורוליים
על פי ליוויוס, לאחר שעברו חוקי ליקיניוס- סקסטוס בשנת 367 לפנה"ס, נוסף יום נוסף למשחקים הרומיים, כמחווה על הרפורמות החוקתיות של שני הטריבונים הנ"ל. האיידילים סרבו למהלך זה בטענה שהם מסרבים לשאת בהוצאה נוספת מעיין זו ולקחת עליה אחראיות. לכן, הציעו להם נציגים ממעמד האצולה הפטריקי ברומא, שחפצו במהלך זה, לאשר את המהלך ולא לשאת באחראיות עליו, דהיינו לגלות אדישות ולא אחריותיות הנדרשת מהם בביצוע תפקידם כהלכה. האיידילים קיבלו את הצעת הפטריקים, וכדי להוציאה לפועל נתמנו שני איידילים ספציפיים לביצוע המהלך, והם נקראו: האיידילים הקורוליים. תחילה היו שני האיידילים הקורוליים בני מעמד האצולה, אך לאחר מכן איישו את התפקיד גם בני מעמד הפלבס, כל זאת בכפוף לאישור אסיפה מיוחדת בראשות הקונסול של רומא, שהוקמה לצורך בחירת האיידילים הקורוליים ובקרה על תפקודם. האיידילים הקורוליים, שזכו למעמד של שופטים רשמיים, זכו נוכח זאת בכבוד שלא היה שמור לאיידילים הפלבאיים, שלא היו שופטים מבחינה טכנית ועל כן מעמדם היה נחות משל עמיתיהם הקורוליים. האיידילים הקורוליים החזיקו בזכות הבלעדית לשבת בכס השיפוט הקורולי וללבוש מדי שיפוט ייחודיים להם בלבד, הטוגה- פראטקסטה. בנוסף החזיקו האיידילים הקורוליים בזכות והכוח להוציא צווים מטעמם. צווים אלו נגעו, לעיתים קרובות, לעניינים כגון: הסדרת השווקים הציבוריים, דהיינו רגולציה כלכלית. ליוויוס מציע, אולי באופן המחייב הסתייגות, כי האיידילים הפלבאיים והקורוליים היו קדושים רומיים גם יחד ובאותה מידה. על אף שמעמדם של האיידילים הקורוליים היה גבוה מזה של עמיתיהם הפלבאיים, תפקידיהם חפפו אלה את אלה בהדרגה ונעשו כמעט זהים. תוך חמישה ימים מרגע כינון שתי משרות האיידילים הקורוליים, שנוספו לשתי משרות האיידילים הפלבאיים, נדרשו ארבעת אלו לקבוע, על פי רוב בהסכמה בינם לבין עצמם, אילו חלקים של העיר יהיו תחת סמכות כל אחד מהם.
ההבדל בין שני המשרות
ההבחנה בין שתי קבוצות האיידילים המתוארים לעיל היה בכל הקשור לפסטיבלים הציבוריים הנהוגים ברומא. מספר פסטיבלים היו בעלי אוריינטציה פלבאית מטבעם, ועל כן היו תחת פיקוח האיידילים הפלבאיים, בעוד הפסטיבלים האחרים היו תחת פיקוח האיידילים הקורוליים מתוקף היותם של הפסטיבלים האלו בעלי אוריינטציה קורולית- אריסטוקרטית. ביטוי לכך היה בכך שהפסטיבלים שתחת פיקוח הקורוליים היו מלאי הדר ופאר, בניגוד לפסטיבלים הפלבאיים הצנועים יותר, כיאה למעמד האריסטוקרטי ברומא. פסטיבלים אלו היו אמצעי של שתי קבוצות האיידילים להבטיח את התמיכה העתידית של הבוחרים בבחירות, מתוקף החשיבות שרכשו אזרחי רומא לקיומם של הפסטיבלים בעיר. מכיוון שמשרות האיידיל לא היו זכאיות להוצאות ציבוריות, על כן רוב האנשים שייאשו משרות אלו ו/או התמודדו עליהן היו אנשים עשירים באופן פרטי. משרות אלו היוו אבן דרך למשרה גבוהה בסנאט, דבר שעזר להבטיח שרק אנשים עשירים (בעיקר בעלי קרקעות, כיאה לתקופה הטרום מונוטרית ברומא) יוכלו לנצח בבחירות למשרה גבוהה. הוצאות מופרזות אלה החלו זמן קצר לאחר תום המלחמה הפונית השנייה, והתגברו ככל שהשלל שהושג בכיבושים המזרחיים החדשים של רומא גדל. הדבר יצר שחיתות עמוקה במוסדות ובנושאי המשרות הרומיים, ושחיתותם של הקיסרים לא עלתה בהרבה על זו של האיידילים בתקופת הרפובליקה, כפי שבא לידי ביטוי בתקופת המשטר של יוליוס קיסר.
הבחירות למשרה
האיידילים הפלבאיים נבחרו על ידי המועצה הפלבאית (האסיפה העממית), לרוב בתקופת נשיאותו של טריבון פלבאי, לעומתם, האיידילים הקורוליים נבחרו על ידי האסיפה השבטית, על פי רוב בתקופת נשיאותו של קונסול רומי. מאחר שהאיידילים הפלבאיים נבחרו על ידי הפלבאים ולא על ידי כלל אזרחי רומא, בדומה לקורוליים, הם לא היוו שופטים מבחינה טכנית, על כל המשתמע מכך. לפני כינון ה"אנליס לקס" (מסמך שהסדיר את הליך הבחירה למשרות ברומא), אנשים יכלו לרוץ למשרות האיידילים מגיל 27 ומעלה. לאחר ביטולו של חוק זה, בשנת 180 לפנה"ס, נקבע גיל מאוחר יותר, כנראה 35. במאה הראשונה לפנה"ס, האיידילים נבחרו בחודש יולי ונכנסו לתפקידם ביום הראשון של חודש ינואר.
עוצמת המשרה
קיקרו חילק את פונקציית עוצמת המשרה לשלוש: אחד, הטיפול בעיר; תיקון ושימור של מקדשים, ביוב ומאגרי מי השתייה. ניקיון הרחובות. קביעת תקנות הנוגעות לתעבורה, לבעלי חיים מסוכנים ולבניינים רעועים. אספקת אמצעי זהירות נגד אש. פיקוח על המרחצאות והטברנות. אכיפת חוקי הצוואה. ענישת אנשים המתעסקים בתחום ההימורים. טיפול במוסר הציבורי, דהיינו מניעת אמונות טפלות זרות וקביעת קריטריונים לכך שיעוגנו בחוק. בנוסף לכל אלו, הייתה שמורה להם הסמכות להעניש את אלו שחרגו מהכמות המותרת לבעלות על שטחים ציבוריים, וכן להעניש את אלו שהחזיקו במרעה של המדינה בכמות הגבוהה מהמותר בחוק. השני, הטיפול בהוראות; בחינה וניתוח של כלל המסמכים החוקתיים המכוננים של המדינה ובדיקת נכונותם, משמעותם וחשיבותם והאמצעים הנדרשים ליישומם. בנוסף, רכישה של תבואה שתימכר במחיר נמוך לאזרחים בעת הצורך. והשלישי היה, הטיפול במשחקים הרומיים; פיקוח וארגון המשחקים הציבוריים, כמו גם על המשחקים הפרטיים הממומנים באופן פרטי, בניגוד למשחקים הציבוריים הממומנים מכספי משלמי המיסים ברומא. המשחקים הפרטיים רווחו למשל בטקסי הלוויות. המשחקים הפרטיים, בדומה לפסטיבלים הציבוריים, היוו אמצעי של בעלי ההון הרומיים לזכות בתמיכה ציבורית ובכך להתקדם למשרות בכירות בעיר.
האיידילים תחת האימפריה
בשנת 44 לפנה"ס, הוסיף יוליוס קיסר עוד שתי משרות של איידילים פלבאיים, שנקראו קיריאליים. תפקידם הספציפי היה הטיפול באספקה של הדגנים לרומא. תחת שלטון אוגוסטוס, איבדו משרות האיידילים את חשיבותם, את סמכויות השיפוט ואת האחראיות על המשחקים שהועברו לתחום אחריותם של ה- Praetor, בעוד שאחריותו העירונית הוגבלה גם כן על ידי נושא משרה נוסף (Praefectus Urbi). אוגוסטוס העניק לעצמו זכויות וסמכויות דתיות שונות ורבות, על ידי כך שרוקן מתוכן את סמכויות נושאי המשרות במקדשים (וביניהם גם האיידילים כמובן) ואת מעמד המקדשים עצמם. בכך ייתר אוגוסטוס את משרות האיידילים, בשל לקיחת מהות תפקידי האיידילים לעצמו. מצב זה הביא לחוסר רצון להתמודד למשרות האיידילים ולזכות במינוי, ואילצו את אוגוסטוס לכפות על אנשים מסויימים בכל זאת לאייש את המשרות. אוגוסטוס הנהיג שיטה לפיה הוא בחר באופן אקראי איידילים מתוך קבוצת האנשים שכיהנו בעבר כטריבונים וקוואייסטורים, ובכך התמודד עם חוסר הרצון הציבורי להתמודד על משרות האיידילים. קיסרי רומא העתידיים המשיכו במגמה שהתחיל אוגוסטוס ודיללו את סמכויות האיידיל שהועברו למשרות חדשות שהומצאו לצורך כך. עם זאת, משרת האיידיל שמרה על כוחה בכל הקשור לסמכות לפקח ולהעניש על פריצות, הפרעות לסדר הציבורי, במיוחד בתחומי המרחצאות ובתי הבושת, וכן רישום הזונות ברומא. במאה השלישית לספירה נכחד התפקיד לחלוטין. תחת האימפריה, במושבות הרומיות ובערים הכבושות היו לעיתים קרובות פקידים בעלי סמכויות דומות לאלו של האיידילים ברומא הרפובליקנית, אם כי סמכויותיהם היו רחבות ומגוונות יותר משל מקביליהם ברומא. ככל הנראה, נושאי המשרות הללו נבחרו מידי שנה, בדומה לנושאי המשרות ברומא. עדויות לקיומן של משרות אלו ניתן למצוא ברחבי האימפריה הרומית לשעבר, והן: בפורטוגל, שם ראש העיר יכול להיקרא גם "edil". כמו גם בספרד ובמדינות אמריקה הלטינית, שם חברי המועצות העירוניות נקראים בין היתר "ediles".
שייקספיר והאיידילים
המחזאי הנודע, וויליאם שייקספיר, הציג במחזה "קוריולנוס" את דמותם של האיידילים. עם זאת, התפקיד שהם לוקחים בו חלק במחזה קטן למדי, ומטרתם לשמש כשוטרים.
== ראו גם ==
| |||