קדוש (נצרות) – הבדלי גרסאות

ב[[נצרות קתולית|נצרות הקתולית]]בנצרות, ה'''קדושים''' הם בני אדם שעברו [[קאנוניזציה (קדושים נוצריים)|קאנוניזציה]] (הוכרזו כקדושים) על ידי רשויות הכנסייה לאחר מותם, בזכות הקשר החריג שלהם עם ה[[אל]], מעשיהם המיוחדים או הצטיינותם ה[[מוסר|מוסרית]]. בני אדם חיים אינם יכולים להיחשב קדושים לפי הנצרות הקתולית, משום שכל עוד הם חיים הם עלולים לחטוא. [[נצרות פרוטסטנטית|הנצרות הפרוטסטנטית]], לעומת זאתיתר הכנסיות (הקומוניונים ה[[קתולי]], ה[[נצרות אורתודוקסית|אורתודוקסי]] וה[[נצרות אוריינטלית|אוריינטלי]]), אינה מכירה ב[[פולחן קדושים]] ומכנה בשם "קדושים" את כל המאמינים הנוצרים.

הנצרותמרבית הקתוליתהכנסיות מאמינהמאמינות כי הקדושים מסוגלים לתווך בין בני אדם רגילים לבין האל. התווך מתבצע בעזרת תפילה אל שרידי הקדושים – חלקים מגופותיהם של הקדושים או מחפצים שהיו שייכים להם. בשל כוחם המאגי המיוחד כביכול, מוצגים [[שרידים קדושים]] אלו במזבחי הכנסיות. פולחן הקדושים מתבצע על ידי תפילה לקדוש עצמו בעת מצוקה וחגיגת חג לכבודו. בנצרות האורתודוקסית מתקיים [[חליפין (דת)|חליפין]] בין הקדוש לאדם המאמין.