מזיק וניזק – הבדלי גרסאות

נחלקו הראשונים{{מקור}} מנין הוא האיסור על אדם להזיק לאדם אחר. יש שלמדו זאת מדין {{ציטוטון|[[ואהבת לרעך כמוך]]}}, ויש שלמדו זאת ממקורות אחרים.

 

 

==סוגי הנזיקין==

ויש מזיק שאינו משלם ממון מדיני התשלומין של מזיק אלא מדין קנס ודוגמה לדבר תשלומי ד' וה'. וכל מקום שסכום הממון קצוב בתורה או שמשלם יותר ממה שהזיק הוא קנס. ויש כמה חלוקים בין תשלומים אלו. בבבל לא דנים דיני קנסות, המודה בקנס פטור ועוד תמצא כמה חילוקים.

{{ערך מורחב|היזק שאינו ניכר}}

{{ערך מורחב|דיני דגרמי}}

 

בגדר דיני דגרמי נחלקו הראשונים: ה[[רמב"ן]] מגדיר את דיני דגרמי בנזק שברור בשעת המעשה שהוא יבוא ואינו תלוי בדעת אחרת. באופן דומה מגדיר זאת גם התוספות במסכת בבא בתרא{{הערה|{{בבלי|בבא בתרא|כב|ב}} ד"ה זאת}}. דוגמאות לכך: אדם המראה על קרקע חבירו למוכס העיר שמחפש אותה{{הערה|{{בבלי|בבא קמא|קטז|ב}}.}}, המראה דינר למומחה כדי שיאמר לו אם כדאי לו לקחת אותו או לא ונתברר שהעצה הייתה מוטעית מיסודה וגרמה נזק{{הערה|{{בבלי|בבא קמא|צט|ב}}.}}, אדם שזרע זרעים ליד [[גפן]] חבירו ובכך הפך אותם ל[[כלאיים]]{{הערה|{{בבלי|בבא בתרא|ב|א}}.}}, השורף שטרותיו של חבירו{{הערה|{{בבלי|בבא קמא|צח|א}}.}}. לפי פרשנות אחרת, דיני דגרמי הם רק כאלו שהפעולה, שנעשית אמנם בעקיפין, נעשית על ידי האדם עצמו, אך פרשנות זו נדחית על ידי התוספות{{הערה|הפרשנות של רבינו יצחק לפי "לשון אחד.}}.

מין שונה של נזיקין, הם כאלו שנעשים ברשות הפרטית, אך חכמים גדרו את "דיני שכנים" בגדרים מדויקים, והחליטו מי הוא הנקרא מזיק ומי הוא העושה ברשות. חכמים קבעו עד היכן מותר לטעת עץ הנוטע ומשריש שורשים העלולים להזיק לבור של שכן, היכן מותר לחפור בור ולא לחשוש שהוא יערער את בור השכן או את כותלי ביתו של השכן, ומתי מותר לנטוע [[חרדל]] בשדה פרטית ולא לחשוש שהדבר יגרמו ל[[דבורה (חרק)|דבורים]] השייכי לשכן לאכול את החרדל ובכך לגרום לעצמן לאכול את הדבש, דבר הגורם נזק לבעל הבית.

 

 

*נזקין הנעשים בידיים, נחשבים לנזקים לכל דבר ועניין, וחייבים לשלם עליהם במלואם.

*נזקין הנעשין באופן עקיף ("גרמי") שלפי ההלכה שנפסקת כ[[רבי מאיר]] גם הם נחשבים לנזקים לכל דבר ועניין, וחייבים לשלם עליהם.

*נזקין הנחשבים ל"גרמא" מכיוון שהם רק "גרמא דגיריה", כלומר אינה תוצאה ישירה ובלעדית מהפעולת המזיק, אלא מעורבת בה כוח נוסף או שאין הנזק סופי

{{ערך מורחב|ארבעה אבות נזיקין}}

לפי כללי דיני הנזיקין, מחייבת התורה בתשלומין את האדם לא רק אם הוא עצמו הזיק, אלא גם אם ממונו המוטל באחריותו הזיק אדם אחר או את חפציו. דינים אלו מסודרים ב[[מסכת בבא קמא]] תחת סדר [[ארבעה אבות נזיקין]].

*'''צער''' בית הדין שמים כמה מוכן אדם לשלם כדי למנוע ממנו צער מסוים כזה, לדוגמה אם נגזרה מהמלכות שיחתכו את ידו, כמה מוכן לשלם שיחתכו את ידו תחת הרדמה כללית או מקומית ללא הצער שנגרם לו. הסיבה לכך שהמדד הוא באופן כזה, ולא כמה מוכן אדם לקבל ולהסכים לקבל צער כזה, הוא מכיוון שאדם שפוי לעולם לא יסכים שיחתכו את ידו ללא הרדמה במקום הרדמה בשום סכום שבעולם, גם אם ישלמו לו על כך הרבה כסף, אך ההפך - אדם שנגזר עליו שיחתכו את ידו ללא הרדמה, לא ישלם כל סכום שבעולם כדי שיעשו זאת עם הרדמה.

*'''ריפוי''' המזיק חייב לשלם את הוצאות ה[[רופא]], [[בית החולים]], [[תרופה|תרופות]] או ה[[ניתוח]], עד להבראתו השלימה של הניזוק.

*'''[[תשלומי בושת|בושת]]''' כל בושה שנגרמה בשעת הנזק, בעקבות צפייה של הרואים, או שם רע שיצא בעקבות מעשה הנזק (למשל בעקבות מעשה [[אונס (הלכה)|אונס]]).