|
[[קובץ:August_Spies_portrait.jpg|שמאל|ממוזער|250px|אוגוסט ספייסספיס]]
'''אוגוסט וינסנט תאודור ספייסספיס''' (ב[[גרמנית]]: '''August Vincent Theodor Spies'''; {{כ}}[[10 בדצמבר]] [[1855]] - [[11 בנובמבר]] [[1887]]) היה רפד, עיתונאי, עורך עיתון, ו[[אנרכיזם|אנרכיסט]] [[גרמנים|גרמני]]-[[ארצות הברית|אמריקאי]].
ספייסספיס היה אחד מארבעת הפעילים הרדיקלים שהורשעו, בצורה מעוררת מחלוקת, ונתלו, בעקבות חלקם ב"[[מהומות היימרקט]]".
==ביוגרפיה==
===חייו המוקדמים===
אוגוסט ספייסספיס נולד ב-[[10 בדצמבר]] [[1855]] בעיירה שנקלנגספלד במדינת [[הסן]] שב[[גרמניה]], כבן הבכור ליערן ממשלתי.
בילדותו קיבל ספייסספיס שיעורים פרטיים, ולאחר מכן למד בפוליטכניון ב[[קאסל]].
כשהיה בן 17 נפטר אביו, ומצבה הכלכלי של המשפחה התדרדר באופן דרמטי, מה שהוביל אותו להחליט להגר ל[[ארצות הברית]], שם היו לו מספר קרובי משפחה שהצליחו כלכלית.
ב-[[1872]] הגיע ספייסספיס ל[[ניו יורק]], והחל להתמחות בריהוט. שנה לאחר מכן, עבר ל[[שיקגו]]. לאחר מכן הצטרפו אליו בארצות הברית גם אמו ואחיו הצעירים.
===בשיקגו===
בשיקגו הפך ספייסספיס לרפד, והשתתף בפעילויות איגודי עובדים. עקב חוסר הצדק שראה לנגד עיניו, הצטרף ב-[[1877]] ל[[מפלגת העבודה הסוציאליסטית של אמריקה]]. הוא הפך מהר מאוד לאחד מהחברים הבולטים בפלג השמאלי הרדיקלי בעל הנטיות האנרכיסטיות של המפלגה, וב-[[1880]] הצטרף לצוות העיתון הסוציאליסטי המוביל באמריקה בשפה הגרמנית, ה"ארבייטר צייטונג של שיקגו" (עיתון הפועלים של שיקגו), שהיה קשור לפלג זה במפלגה.
באוקטובר 1883, שימש כציר בוועידה בפיטסבורג בה היו שותפים אנשי הפלג הרדיקלי, שפרשו ממפלגת העבודה הסוציאליסטית של אמריקה, בהקמת מה שכונה בשם "האינטרנציונל השחור", הסתדרות פועלים בינלאומית אנרכיסטית, בה היה שותף עד סוף חייו.
===מהומות היימרקט ומותו===
[[קובץ:HaymarketMartyrs.jpg|ממוזער|left|250px|ספייסספיס (האמצעי) וששת הפעילים האחרים שנידונו למוות בעקבות השתתפותם ב"מהומות היימרקט"]]
{{ערך מורחב|מהומות היימרקט}}
ב-3 במאי, היום השלישי למחאה, נאם ספייסספיס בפני קהל שובתים מול מפעל בשיקגו, וקרא להם "להחזיק מעמד יחדיו, לעמוד לצד האיגוד שלהם, או שהם לא יצליחו". כאשר שעון יום העבודה הושמע, קבוצה של שובתים זינקה לעבר שערי המפעל כדי להתעמת עם שוברי שביתה. המשטרה ירתה אש על ההמון, והרגה שני שובתים.
ספייסספיס לימים יעיד על המקרה באומרו "הייתי ממורמר מאוד. ידעתי מניסיון העבר שהשחיטה הזו של האנשים נעשתה במטרה המפורשת של חיסול התנועה למען שמונה שעות עבודה".
זועמים על האלימות המשטרתית, הדפיסו האנרכיסטים המקומיים עלונים שקראו לקיים עצרת למחרת, ב-4 במאי, בכיכר היימרקט, שהייתה אז למרכז מסחרי הומה של שיקגו.
בעלונים, שהודפסו בגרמנית ובאנגלית, נטען שהמשטרה רצחה את השובתים בשם אינטרסים עסקיים, והפצירה בעובדים לדרוש צדק.
בעצרת שהתקיימה למחרת נאם ספייסספיס. האירוע הסתיים בסביבות 10 בבוקר, ובסוף האירוע, לאחר שהקהל החל להתפזר, הגיע למקום כוח גדול של שוטרים ודרש מהמפגינים בכוח להתפזר. בשלב זה נזרקה פצצה לתוך הכיכר. הפצצה גבתה את חייו של שוטר אחד ופצעה שוטרים נוספים.
השוטרים פתחו באש, הרגו שבעה אנשים ופצעו עוד עשרות.
בימים שלאחר האירועים עצרו הרשויות שבעה גברים שלכולם קשרים לתנועה האנרכיסטית. [[אלברט פרסונס]] הסגיר את עצמו מאוחר יותר.
ספייסספיס היה אחד משלושה נאשמים, יחד עם לואיס לינג ואדולף פישר, שהואשמו בהחזקת חומרי נפץ. ספייסספיס העיד כי בתחילה רכש את ה[[דינמיט]] מתוך סקרנות, "רציתי להתנסות עם דינמיט בדיוק כמו שהייתי לוקח אקדח ויוצא החוצה להתאמן איתו." הוא טען כי שמר את חומרי הנפץ כדי להרשים כתבים. "כתבים נהגו להטריד אותי הרבה, הם תמיד חיפשו סנסציה, וכשהם הגיעו למשרד הייתי מראה להם את הדינמיט...והם היו הולכים וכותבים כתבה סנסציונית גדולה."
במהלך המשפט, הורשו המושבעים על ידי השופט להתייחס למאמרים שנכתבו על ידי הנאשמים כראיות. בין המאמרים היו מאמרי תמיכה באלימות פוליטית, שיחות על הרצון שלהם במהפכה, וחומרים נוספים מן העבר. על דוכן העדים, אישר ספייסספיס שב-[[1884]] קיבל מכתב מ[[יוהאן מוסט]]. במכתב זה נכתב כי מוסט יעביר לספייסלספיס 20 או 25 ליברות של "תרופה", שהתובעים טענו שזהו שם קוד לדינמיט.
בעל מכולת בשם מלוורן תומפסון העיד כי ראה את ספייסספיס בהכנות לעצרת היימרקט בסמטה צדדית, שם שמע לטענתו את ספייסספיס שואל את מייקל שוואב "האם אתה חושב שאחד זה מספיק, או שכדאי שנלך ונביא עוד?", וכן התייחסות לאקדחים ולמשטרה. בנוסף, טען כי שמע את שוואב אומר לספייסלספיס "עכשיו, אם הם באים, אנחנו ניתן להם את זה".
הוא הוסיף כי לאחר מכן הצטרף אליהם אדם שלישי, אותו זיהה מאוחר יותר כרודולף שנאובלט, הנאשם המרכזי בהשלכת הפצצה וגיסו של שוואב. לפי גרסתו, ספייסספיס נתן משהו לשנאובלט והוא תחב את זה לכיס שלו.
עד אחר בשם הארי גילמר טען כי ראה את ספייסספיס מדליק את הפתיל של הפצצה שהטיל שנאובלט.
במעמד גזר הדין, הוקיע ספייסספיס את עדי המשטרה והפרקליטות, וטען כי "המדינה לא סיפקה שום ראיה שתראה או אפילו תצביע על כך שהיה לי ידע כלשהו על מי שהטיל את הפצצה, או שלי עצמי היה קשר להטלת הפצצה, אלא אם כן, כמובן, אתם מקבלים את עדותם של משתפי הפעולה עם פרקליט המדינה ופקח ג'ון בונפילד, עדויותיהם של תומפסון וגילמר שקיבלו תשלום עבור עדויותיהם".
בנוסף, טען ספייסספיס כי עד בשם גוסטב לגנר יכול היה להוכיח את האליבי של ספייסספיס, אך הוא אוים על ידי המשטרה ושולם לו כדי לעזוב את שיקגו.
ב-[[1887]] ערערו ספייסספיס וחבריו הנאשמים לבית המשפט העליון של אילינוי ולבית המשפט העליון של ארצות הברית, אך ערעוריהם נדחו פה אחד.
בינואר אותה שנה, בעודו בכלא, נישא ספייסספיס לנינה ואן זאנדט, בוגרת מכללת ואסר ובת לכימאי עשיר משיקגו.
וויליאם פרקינס בלאק, עורך דין תאגידי, הוביל את ההגנה על השמונה, למרות שבאופן בלתי נמנע נודה על ידי חבריו ואיבד עבודה עקב בחירה זו. עדי ראייה העידו שאף אחד מהשמונה לא זרק את הפצצה. למרות זאת, כולם הורשעו ברצח. רק אחד, אוסקר ניב, נידון לחמש עשרה שנות מאסר, בעוד שבעת האחרים נידונו למוות.
שלושתם זכו לחנינה ממושל אילינוי הבא, ג'יימס פיטר אטגלד, ושוחררו מהכלא ב-26 ביוני 1893.
ב-10 בנובמבר 1887, אחד מהנידונים למוות, לואיס לינג, התאבד בתאו באמצעות חומר נפץ שהוחבא בסיגר שנשלח אליו. למחרת, נלקחו ספייסספיס, [[אלברט פרסונס]], אדולף פישר וג'ורג' אנגל ל[[גרדום]] כשהם לבושים חלוקים וברדסים לבנים. הנידונים למוות שרו את [[המנון צרפת|המארסייז]], המנונה של התנועה המהפכנית הבינלאומית דאז. רגעים לפני התלייה, צעק ספייסספיס כי "יבוא יום ששתיקתנו תהיה חזקה יותר מהקולות שאתם חונקים היום".
לאחר מותו, נקבר ספייסספיס ב"בית הקברות ולדהיים", לצד חבריו המוצאים להורג, בחלקה שמסומנת מ-1893 בשם "אנדרטת חללי היימרקט", בפרבר מערבית לשיקגו, פורסט פארק.
== לקריאה נוספת ==
{{בקרת זהויות}}
{{מיון רגיל:ספייסספיס, אוגוסט}}
[[קטגוריה:אנרכיסטים אמריקאים]]
[[קטגוריה:קומוניסטים אמריקאים]]
| 