היסטוריה של ממלכת ירדן – הבדלי גרסאות

אחד מהכלים המרכזיים, אשר בהם השתמש המלך ובכירי המשטר הירדני על מנת ליצור את הזהות הלאומית החדשה, היה הכוח צבאיהצבאי המזוין הירדני, אשר היה מוכר בשם "הלגיון הערבי". כוח זה, אשר הוקם בשנת [[1921]] במעורבותם של קצינים בריטיים, וזכה מימיו הראשונים למימון בריטי, נועד בראשיתו לתפקד כ[[צבא ירדן]], על כל המשתמע מכך. עם זאת, ככל שעבר הזמן התברר כי תפקידו המשמעותי ואולי החשוב ביותר של הלגיון, בא לידי ביטוי דווקא בזכות [[גיוס חובה|גיוס החובה]] הכולל לשורותיו, אשר הוטל באופן רשמי על כלל אזרחי האמירות, ללא הבדל של מוצא או שיוך שבטי. באמירות החדשה, המקוטבת קיטוב חמור, היה ארגון זה, אשר בו שירתו יחד חברים מכלל קבוצות האוכלוסייה בארץ, אחד מהארגונים היחידים אשר אפשרו קיום מגעים בין כלל קצוות האוכלוסייה הירדנית, וזאת במסגרת היררכית ומבוקרת היטב אשר יעודה הוא הגנת המשטר והמדינה הירדנית. בסופו של דבר, הליגיון הירדני תפקד למעשה כמעין "[[כור היתוך]]", אשר נועד לקלוט אנשים מכל קצוות האוכלוסייה, אשר לרבים מהם לא היה כל שיג ושיח עם גורם ירדני רשמי עד לגיוסם, להנחיל במתגייסים החדשים זהות לאומית ירדנית ונאמנות למשטר ההאשמי, ולהכשירם לשם הגנה על המשטר והמדינה{{הערה|שאול משעל, '''הקונפליקט בין הגדה המערבית למזרחית בתקופת השלטון הירדני והשלכותיו על דפוסי הממשל והמנהל בגדה המערבית (1949-1967): חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה מאת שאול משעל''', ירושלים: האוניברסיטה העברית בירושלים, 1974, עמ' 55-54}}. במבט לאחור ניתן לקבוע, כי בתפקידו זה הגיע הלגיון להצלחה רבה, וגם אם לא ניתן להציג את הלגיון כמקורה הבלעדי של הזהות הירדנית, הרי שאין ספק בדבר חשיבותו הרבה להפצתה של זו בקרב כלל שכבות האוכלוסייה, ובמיוחד בקרב האוכלוסייה הבדואית בדרומה של ירדן{{הערה|Uriel Dann, '''Studies in the History of Transjordan: 1920-1949''', Boulder: Westview Press Inc, 1984, Pp. 17-30}}.