אוניית מערכה – הבדלי גרסאות

'''אֳנִיַּת מַעֲרָכָה''' (או '''ספינת קרב''', מ[[אנגלית]]: '''Battleship''') היא סוג של [[ספינת מלחמה]]. מאמצע [[המאה ה-19]] עד אמצע [[המאה ה-20]] היו כלי שיט מסוג זה האוניות העיקריות בציי המלחמה של מעצמות העולם. הן היו האוניות בעלות החימוש הכבד ביותר והמיגון הכבד ביותר, ובדרך כלל גם הגדולות ביותר במידותיהן, בצוותן, וב[[הדחק]] שלהן{{הערה|1=ההגדרה "battleship" ב[[המילון האנגלי של אוקספורד|מילון אוקספורד]], מהדורת 1989.}}.

 

==תורת לחימה ואסטרטגיה==

[[קובץ:Bundesarchiv Bild 193-04-1-26, Schlachtschiff Bismarck.jpg|שמאל|ממוזער|250px|אוניית המערכה ביסמרק, 1941]]

===תורת לחימה===

{{הפניה לערך מורחב|אלפרד תייר מהן}}

===אוניות מערכה מונעות בקיטור===

[[קובץ:Napoleon(1850).jpg|שמאל|ממוזער|250px|אונית הצי הצרפתי "Le Napoleon", אוניית המערכה המונעת במדחף הראשונה בעולם]]

מנועי קיטור ראשונים הותקנו על ספינות כבר בסוף המאה ה-18. מנועים אלו הניעו את הספינה שבה הותקנו בעזרת [[גלגלי משוטות]] (או גלגלי כפות). שיטה זו לא התאימה להנעת אוניית מלחמה בשל המקום הרב שתפסו גלגלי המשוטות בצדי הספינה, מקום שנועד לתותחים. סיבה שנייה לאי ההתאמה נבעה מכך שגלגלי המשוטות היו פגיעים מאוד לאש האויב, פגיעה שהייתה עלולה לשתק את הספינה; לשתי סיבות אלו נוספה סיבה שלישית: בים גלי היו גלגלי המשוטות יוצאים מתוך המים לסירוגין, בשל תנועת הגלים. במצב זה, היה מוסר העומס מהמנוע ומהירותו עלתה, עד כדי חשש שסיבוביו יצאו מכלל שליטה. בשל כך, עברה העדיפות להנעה בעזרת [[מדחף|מדחפים]]; המדחף נמצא מתחת למים, ולכן אינו תופס מקום על הסיפון ואינו פגיע לאש האויב. בשל מיקומו לא נוצרת הבעיה של שינוי העומס על המנוע (למעט בעת גלים יוצאי דופן, בעת סערות קשות מאוד). מדחפים הוכנסו לשימוש נסיוני באוניות מערכה ב-[[1840]], ומשהוכחה יעילותם נמצאה הדרך להשתמש ב[[מנוע קיטור|מנועי קיטור]] כדרך יעילה להנעת אוניות אלו{{הערה|1=Lambert, A. "The Screw Propellor Warship", in Gardiner Steam, Steel and Shellfire pp. 30–44

}}.

{{הפניה לערך מורחב|אונייה מחופת שריון}}

[[קובץ:La Gloire.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ציור של הספינה הצרפתית "La Gloire", אוניית המלחמה המשוריינת הראשונה]]

הופעתם של פגזים מתפוצצים חייבה את מיגונן של אוניות העץ בלוחות מתכת, והצירוף של אוניית עץ שדפנותיה מצופות בשריון מתכת, מונעת בקיטור ובעלת תותחים שירו קליעים מתפוצצים יצר סוג חדש של אונייה, שיש המכנים אותה "אוניית מערכה משוריינת" או "[[אונייה מחופת שריון]], Ironclad (משמעו של הביטוי באנגלית הוא "עטויית שריון"). האונייה הראשונה שבה התממשו כל המרכיבים הללו הייתה "La Gloire" הצרפתית, שהושקה בשנת [[1859]]. "La Gloire" נבנתה כאוניית קו בעלת סיפון אחד בשל שיקולי משקל; היא נבנתה מעץ והסתמכה על מפרשים לרוב הפלגותיה, אך היה לה [[מדחף]], וגוף העץ צופה בשריון מתכת כבד. הייתה זו אוניית המלחמה המשוריינת הראשונה, שהייתה בעלת יכולת אמיתית להפליג ב[[אוקיינוס]] והיוותה איום אמיתי על הצי הבריטי: אונייה זו הפכה בבת אחת את כל הצי הבריטי למיושן. יכולת התמרון של "La Gloire" הייתה רבה מזו של כל אונייה בריטית, בזכות ההנעה בקיטור, והשריון שלה הפך את החימוש הבריטי לחסר תועלת{{הערה|1=Gibbons, Tony: The Complete Encyclopedia of Battleships, pp. 28–31

.}}.

 

===קרבות ראשונים===

{{הפניה לערך מורחב|קרב המפטון רודס}}

כאמור לעיל, שימוש ראשון באוניות מחופות שריון נעשה עוד במלחמת קרים. ב-[[8 במרץ|8]] - [[9 במרץ]] [[1862]], במהלך [[מלחמת האזרחים האמריקאית|מלחמת האזרחים בארצות הברית]], התחולל קרב ימי מפורסם וראשון מסוגו בעולם בחדשנותו הטכנולוגית בין שתי ספינות קרב משוריינות: ספינת הקרב "[[USS מוניטור|מוניטור]]" של ארצות הברית (מדינות הצפון), וספינת הקרב "וירגי'ניה" של מדינות הקונפדרציה (מדינות הדרום). ה"[[וירג'יניה (אונייה)|וירגי'ניה]]" היוותה איום חמור על אוניות העץ של הצפון, מכיוון שהייתה משוריינת כולה, ופגזי התותחים של ספינות העץ לא חדרו את שריונה. המענה הצפוני היה, כאמור, ה"מוניטור". הקרב ההיסטורי בין שתי הספינות הסתיים במעין תיקו, שמשמעו היה כישלון הקונפדרציה בפריצת המצור הימי שהטיל הצפון. [[קרב ליסה (1866)|קרב ליסה]], שנערך ב-[[20 ביולי]] [[1866]] בין [[הצי המלכותי האיטלקי]] ו[[הצי האוסטרי]], היה הקרב הראשון בין שייטות שלמות של אוניות מחופות שריון. הקרב הסתיים בניצחון אוסטרי.

 

===צריחים וקנים מחורקים===

{{הפניה לערך מורחב|צריח (טכנולוגיה צבאית)}}

מתכנני אוניות המלחמה התלבטו רבות לגבי הדרך הנכונה לסדר את תותחי האונייה. אוניות הקו, ובעקבותיהן האוניות מחופות השריון הראשונות, נשאו את תותחיהן כשהם מסודרים לאורך האונייה, ופונים לצידיה. ואולם, ככל שגדל משקלם של התותחים, היו האוניות יכולות לשאת מספר קטן והולך של תותחים. הקושי של סידור התותחים לצידי האונייה הוא בכך, שבכדי לכוון אותם למטרה יש לכוון את כל האונייה אל המטרה; כאשר יש תותחים רבים, ניתן לתמרן את האונייה ולהביא מספר מספיק של תותחים לכיוון המטרה; ואולם, כאשר מספר התותחים ירד היה קשה יותר לכוון אותם אל המטרה. מעבר לכך, באותן שנים התפתחה תאוריה שגרסה שהניצחון הימי יושג בעזרת ניגוח אוניות האויב, כפי שעשו [[איל ניגוח ימי|היוונים]] וכוחות ימיים אחרים בים התיכון בעת העתיקה{{הערה|1=ניצחון בעזרת ניגוח הושג בקרב ליסה, שהוזכר לעיל. מאז אותו קרב לא הושג כל הישג נוסף בדרך זו, שהייתה למעשה חסרת תועלת; ואולם, עד שנות התשעים של המאה התשע עשרה צוידו רוב אוניות המלחמה בחרטום ניגוח גדול.}}. בשל כך, היה צורך נוסף בתותחים בעלי יכולת כיוונון מהירה.

{{הפניה לערך מורחב|פרה דרדנוט}}

[[קובץ:LeRedoutablePhoto.jpg|שמאל|ממוזער|250px|אונית הצי הצרפתי Redoutable, 1890]]

===אוניות מערכה מפלדה===

יחסית לברזל, [[פלדה]] מאפשרת חוזק מבני רב יותר במשקל קטן יותר. צרפת הייתה המדינה הראשונה לייצר פלדה בכמויות גדולות, ובשנת [[1876]] הושקה הספינה הצרפתית "Redoutable", שהייתה אוניית המערכה הראשונה שהייתה בנויה בעיקר מפלדה, אם כי השריון בחלקה התחתון היה עשוי עדיין מברזל מחושל. אוניות מלחמה בנויות מפלדה נבנו גם בבריטניה, לאחר מכן, ועל ידי שימוש בטכניקות ייצור מתקדמות יותר ניתן היה לייצר את כל חלקיהן מפלדה{{הערה|1=Steam, Steel and Shellfire: The Steam Warship, 1815-1905, עמ' 96.}}.

 

===חימוש משני וחימוש עיקרי===

התקנת החימוש המשני הייתה תוצאה של התלבטות ארוכה בין התותחים הגדולים (Big Guns), כלומר תותחים בעלי קוטר של 12 אינץ' (300 מ"מ) לפחות, לבין חימוש משני, בעל קוטר קטן יותר. החימוש המשני סודר בדרך כלל לאורך הספינה, בדומה לסידור באוניות הקו הישנות.

 

==אוניית המערכה המודרנית: דרדנוט==

[[קובץ:IJN Satsuma.jpg|שמאל|ממוזער|250px|אוניית המערכה היפנית "סאטסומה", אוניית המערכה הראשונה בעלת "תותחים גדולים בלבד"]]

{{הפניה לערך מורחב|אה"מ דרדנוט}}

בשנת [[1906]] התחוללה מהפכה בתכנון, בניית והפעלת אוניות מערכה. מהפכה זו התחוללה עם השקתה של '''[[אה"מ דרדנוט]]''' (HMS Dreadnought) המהפכנית. דרדנוט הייתה פרי יוזמתו ומרצו של [[לורד הים הראשון]] של [[האדמירליות]] הבריטית, [[אדמירל]] [[ג'קי פישר]], אך גם בציים אחרים אירע באותן שנים שינוי מחשבתי, שגרס בניית אונייה בעלת חימוש כבד בלבד, ללא חימוש משני. "דרדנוט" הביאה עימה שורה של חידושים: היא הייתה בעלת שנים עשר תותחים גדולים, בקוטר 12 אינץ' (305 מ"מ); היו בה מנועי [[טורבינה]] חדשניים לאותה תקופה, שהעניקו לה מהירות רבה יותר מזו של כל אונית מערכה אחרת; והמיגון שלה היה יוצא דופן בעוביו. כניסתה של '''דרדנוט''' לשירות הפכה למעשה את כל אוניות המערכה בציים אחרים למיושנות, בין לילה, וזירזה את כל הציים הגדולים בעולם באותה תקופה לבנות אוניית המבוססות על אותה תפיסה. למעשה, האונייה הראשונה בעלת חימוש כבד בלבד שהוחל בבנייתה הייתה אוניית המערכה היפנית '''סאטסומה'''{{הערה|Gibbons, עמ' 168}}, אך הבריטים היו זריזים יותר, והשלימו את בנייתה של "דרדנוט" מוקדם יותר. מרוץ החימוש שהחל עוד לפני כן, והתחדד במיוחד בין גרמניה לבריטניה, הואץ עוד יותר; אוניות המערכה החדישות שנבנו על פי התפיסה החדשה נקראו בשם הכולל "דרדנוט". מרוץ החידושים הטכנולוגי המשיך במהירות; עשר שנים לאחר בנייתה כבר הייתה "דרדנוט" מיושנת, ואוניות חדישות וחזקות יותר, שנקראו "סופר דרדנוט", כבר תפסו את מקומה.

===היווצרות הרעיון===

[[קובץ:Vittoriocuniberti001.jpg|שמאל|ממוזער|200px|אדמירל ויטוריו קוניברטי]]

אחד מן הראשונים שהציעו את התפיסה של "תותחים גדולים בלבד" (all-big-gun battleship) היה המהנדס הראשי של הצי האיטלקי, אדמירל [[ויטוריו קוניברטי]]. קוברטי הציע את הרעיון ל[[הצי המלכותי האיטלקי|צי האיטלקי]], רֶגָ'ה מרינה, עוד בשנת [[1903]], אך הרעיון לא התקבל. קוניברטי פרסם את הרעיון בשנתון "ג'יינס", בו תיאר את אוניית המערכה הבריטית ה"אידאלית": אונייה משוריינת גדולה, בעלת הדחק של 17,000 טון, חמושה בתותחים בעלי [[קליבר]] גדול בלבד, בקוטר 12 אינץ' (305 מ"מ), בעלת חגורת שריון בעובי 300 מ"מ, ובעלת מהירות של 26 [[קשר (יחידת מידה)|קשר]] (מעט יותר מ-44 קמ"ש){{הערה|Cuniberti, Vittorio, "An Ideal Battleship for the British Fleet", All The World's Fighting Ships, 1903, עמ' 407 - 409}}.

 

{{הפניה לערך מורחב|אה"מ דרדנוט}}

[[קובץ:HMS Dreadnought 1906 H63596.jpg|ימין|ממוזער|250px|אוניית הוד מלכותו '''"דרדנוט"''']]

בבריטניה התקדם התכנון במהירות, הודות למאמציו הרבים של אדמירל לורד [[ג'קי פישר]], לורד הים הראשון. פישר קיים דיונים סביב תפיסת "תותחים גדולים בלבד" עוד ב-[[1904]], עוד לפני קרב צושימה; תוצאות הקרב שכנעו אותו להגדיל את קוטר התותחים ל-12 אינץ' (305 מ"מ). פישר הבין היטב את האיום שהחל להתממש בכלי נשק מהפכניים שהופיעו בעשורים האחרונים של [[המאה ה-19]], בעיקר ה[[טורפדו]] וה[[צוללת]]; המענה לאיום זה היה מבחינת פישר בהגדלת מהירותן של אוניות המערכה. כיוון חשיבה זה הוביל את פישר לפיתוחן של [[סיירת מערכה|סיירות המערכה]], שנשאו חימוש דומה לזה של אוניות המערכה אך מיגון נמוך בהרבה, ואשר הסתמכו בעיקר על מהירותן הרבה{{הערה|Sondhaus, L. Naval Warfare 1815–1914}}{{הערה|Burr, Lawrence (2006). British Battlecruisers 1914–18.}}.

 

[[קובץ:HMS Dreadnought (1911) profile drawing.png|שמאל|ממוזער|250px|שרטוט של אוניית המערכה "דרדנוט"]]

"דרדנוט" נועדה להוכיח את השינוי הטכנולוגי והתפיסתי. התכנון התבצע ב-[[1905]], ותחילת הבנייה הייתה באוקטובר. תוך 11 חודשים הושלמה "דרדנוט". אונייה זו נשאה עשרה תותחים בקוטר 12 אינץ' (300 מ"מ) בחמישה צריחים, מספר חסר תקדים של תותחים בקוטר כזה. שלושה מחמשת הצריחים הותקנו על הציר האורכי של הספינה, שניים בקדמתה ואחד באחוריה, ושניים נוספים באגפי הספינה (ראו ציור). סידור זה הקנה ל"דרדנוט" עוצמת אש חסרת תקדים: מספר התותחים שהייתה יכולה להפנות בבת אחת לכל כיוון היה רב יותר מזה של כל אוניית מערכה אחרת עד אז. כלקח מקרב צושימה, כמעט שלא היה בה חימוש משני, למעט מספר תותחי 12 ליטראות (3 אינץ', 76.2 מ"מ) מהירי ירי, שנועדו לירי כנגד מטרות מהירות כמו משחתות וספינות טורפדו. חגורת השריון של האונייה הייתה בעובי 11 אינץ' (כ-28 ס"מ){{הערה|Gibbons, עמ' 170–171.}}

 

 

===סופר דרדנוט===

תנופת החידושים לא פסקה עם הופעתה של "דרדנוט". הדגם הבא של אוניות המערכה היו [[סדרה (אוניות)|סדרת]] '''אוריון''' של הצי הבריטי, ו[[אוניות המערכה מסדרת קניג|סדרת '''קניג''']] (König) של [[הצי הקיסרי הגרמני]]. ספינות אלו היו בעלות תפוסה גדולה בכ-2,000 טון מזו של "דרדנוט", ונשאו תותחים בעלי קוטר של 13.5 אינץ' (343 מ"מ), שהיו מסודרים כולם לאורך ציר האורך של האונייה. תוך ארבע שנים (פער הזמן בין ה"דרדנוט" ל"אוריון") גדלה התפוסה באופן משמעותי וכוח האש הוכפל. אוניות אלה, שנקראו "סופר דרדנוט", שילבו בתכנונן גם את המילה האחרונה בבקרת אש, שכללה מגדלי תצפית אש ובהם מכשירים מתקדמים לקביעת טווח, [[מחשב]]ים מכניים, ומכשור מתקדם מאוד לאותה תקופה להכוונת התותחים.

 

 

===מבוי סתום===

עם תחילת המלחמה היה [[הצי המלכותי הבריטי|הצי הבריטי]] הגדול בעולם, ובו עשרים ושמונה אוניות מערכה ("[[דרדנוט]]"). לצי הקיסרי הגרמני היו שש עשרה אוניות מערכה חדישות. עם תחילת המלחמה הטילו הבריטים [[הסגר (מלחמה)|מצור ימי]] על גרמניה, כפי שציפו הגרמנים, שהיו מודעים לנחיתותם הימית, ולכך שלא יוכלו לשבור את המצור באמצעות עימות ישיר בין הציים. הגרמנים העריכו שהבריטים יטילו מצור ימי מקרוב על הבסיסים הגרמניים, ואף ינסו להסתער ישירות על הנמלים הגרמניים ב[[מפרץ הלגולנד]], כפי שעשה בשעתו [[אדמירל]] [[הוריישו נלסון]] ב[[קרב קופנהגן (1801)|קרב קופנהגן]] ב-[[1801]]. הגרמנים קיוו שבהתקפה כזו יוכלו לשחוק את כוחו של הצי הבריטי, על ידי פגיעה באוניות המערכה בריטיות באמצעות [[מוקש ימי|מוקשים ימיים]] וב[[טורפדו]]ת, וכך יצליחו להגיע ליחסי כוחות שוויוניים יותר{{הערה|Massie, Robert K.: .: Castles of Steel. [[Ballantine Books]], New York, 2003. עמ' 72 - 73.}}

 

===עליית הכוח האווירי===

[[קובץ:Ex-USS Alabama (BB-8) - NH 57483.jpg|שמאל|ממוזער|250px|פצצה פוגעת באוניית צי ארצות הברית "אלאבמה", אוניית מערכה פרה דרדנוט, במסגרת ניסוייו של בילי מיטשל]]

מטוסים תפסו חלק גדל והולך בלוחמה במהלך מלחמת העולם הראשונה. למרות שהמטוסים עדיין היו מדגמים ראשוניים, בסוף המלחמה כבר היו מטוסים שהיו יכולים לבצע התקפת טורפדו מוצלחת על אונייה.

 

===תחילת המלחמה===

{{הפניה לערך מורחב|המערכה באוקיינוס האטלנטי (1939–1945) - מתקפת אוניות השטח}}

בשלבים הראשונים של [[המערכה באוקיינוס האטלנטי (1939–1945)|קרב השיירות באוקיינוס האטלנטי]] איימו [[אוניית שטח|אוניות השטח]] של [[קריגסמרינה|הצי הגרמני]] על ה[[שיירה|שיירות]]. הצי הבריטי נאלץ לחלק את כוחו בין ההגנה על השיירות עצמן, לבין חיפוש האוניות הגרמניות וניסיון להשמידן. האוניות הגרמניות רשמו הצלחות בתחילת המלחמה: אוניות המערכה (לתפיסת הגרמנים; הבריטים הגדירו אותן כסיירות כבדות) "[[שרנהורסט (סיירת)|שרנהורסט]]" (Scharnhorst) ו"[[גנייזנאו (סיירת)|גנייזנאו]]" (Gneisenau) הפתיעו והטביעו את נושאת המטוסים הבריטית "[[גלוריוס]]" (HMS Glorius) ממערב ל[[נורווגיה]] ביוני [[1940]]. בגיחה ל[[האוקיינוס האטלנטי|אוקיינוס האטלנטי]] הטביעו שתי הספינות הגרמניות 22 אוניות סוחר.

 

 

[[קובץ:Yamatotrials.jpg|שמאל|ממוזער|250px|אוניית המערכה היפנית "יאמטו"]]

בהתקפה היפנית על פרל הארבור הוטבעו רוב אוניות המערכה של צי האוקיינוס השקט של ארצות הברית. אולם, שלוש נושאות המטוסים של צי האוקיינוס השקט – "[[יורקטאון (CV-5)|יורקטאון]]", "[[לקסינגטון (CV-2)|לקסינגטון]]", ו"[[אנטרפרייז (CV-6)|אנטרפרייז]]" – לא היו בנמל בעת ההתקפה ולא נפגעו. שישה חודשים לאחר מכן היוו שתיים מנושאות המטוסים הללו ("יורקטאון" ו"אנטרפרייז"; "לקסינגטון" אבדה ב[[קרב ים האלמוגים]]), יחד עם נושאת רביעית, ה"[[הורנט (CV-8)|הורנט]]", את עיקרו של הכוח הימי שהביס את הצי היפני ב[[קרב מידווי]] והיה נקודת המפנה במלחמה.

 

 

===קרבות ימיים===

למרות העליונות האווירית, התקיימו גם קרבות ימיים בין אוניות מערכה. "מסצ'וסטס", אוניית מערכה של צי ארצות הברית, נלחמה באוניית המערכה "ז'אן בארט", אוניית צי של [[צרפת של וישי]]. ב[[קרב גוודלקנל]], ב-[[15 בנובמבר]] [[1942]], נלחמו אוניות המערכה האמריקאיות "[[אוניות המערכה מסדרת דקוטה הדרומית|דקוטה הדרומית]]" ו"וושינגטון" באוניית המערכה היפנית "[[אוניית המערכה קירישימה|קירישימה]]" והטביעו אותה. ב[[קרב כף הצפון]] (מצפון לנורווגיה), ב-[[26 בנובמבר]] [[1943]] הטביעה אוניית המערכה הבריטית, "הדוכס מיורק" (Duke of York) יחד עם כוח של משחתות, את הסיירת הגרמנית "[[שרנהורסט (סיירת)|שרנהורסט]]". ב[[קרב מפרץ לייטה#קרב מצר סוריגאו|קרב מצר סוריגאו]], חלק מ[[קרב מפרץ לייטה]] (Leyte Gulf), הטביע כוח של שש אוניות מערכה של צי ארצות הברית את אוניות המערכה היפניות "יאמאשירו" ו"פוסו". בחלק אחר של הקרב במפרץ לייטה, [[קרב מפרץ לייטה#הקרב מול סמאר|קרב סאמאר]], הדפו משחתות אמריקאיות יחד עם מטוסים כוח של אוניות מערכה יפניות, ובהן "יאמטו", "קונגו", ו"נגאטו"; עוצמת ההתנגדות של הכוח האמריקאי, שהיה חלש וקטן הרבה יותר מהשייטת היפנית, שכנע את האדמירל היפני [[טקאו קוריטה]] שהכוח האמריקאי העומד לפניו הוא שייטת אוניות מערכה ולא שייטת משחתות ונושאות מטוסים קלות כפי שהיה במציאות, והורה לשייטת היפנית לסגת. לולא טעות זו היה הצי היפני עושה שמות באוניות האמריקאיות. בפועל הוטבעה רק נושאת מטוסים קלה אחת וארבע משחתות{{הערה|שם=source}}.

 

===חיים חדשים בצי ארצות הברית===

[[קובץ:Uss iowa bb-61 pr.jpg|שמאל|ממוזער|250px|אוניית מערכה של צי ארצות הברית, מדגם "איווה" יורה מתותחיה]]

אוניות המערכה נעלמו מן האופק ברוב ציי העולם, אך בצי ארצות הברית הן זכו לחיים חדשים, כבסיסי סיוע באש. [[חיל הנחתים]] העריך מאוד את סיוע האש של אוניות המערכה, וראה בה אש יעילה יותר וזולה יותר מתקיפות מן האוויר. מערכות מכ"ם ו[[מחשב]]ים הותקנו במערכות בקרת האש באוניות, והגבירו מאוד את דיוקן. [[אוניות המערכה מסדרת איווה]] שירתו במהלך רוב המחצית השנייה של המאה ה-20. ב[[מלחמת קוריאה]] הוכשרו ארבע אוניות מהסדרה לשירות, וב[[מלחמת וייטנאם]] הוכשרה אונייה אחת. הן שימשו בעיקר להפגזת מטרות חוף. במהלך [[שנות ה-80 של המאה ה-20|שנות ה-80]] שוב הוחזרו אוניות המערכה לשירות, כחלק מתוכנית [[רונלד רייגן|ממשל רייגן]] "[[צי 600 הספינות]]", שמטרתה העיקרית הייתה בניית צי גדול, כנגד מה שנתפס כהתעצמות הצי הסובייטי. אוניות המערכה שופרו ושודרגו, והותאמו לנשיאת [[טיל שיוט|טילי שיוט]] מדגם [[טומהוק (טיל)|טומהוק]]. אוניות המערכה השתתפו בהפגזות על [[לבנון]] במהלך [[היסטוריה של לבנון: מלחמת האזרחים השנייה (1975 - 1990)|מלחמת האזרחים]] וב[[מלחמת המפרץ]] ב-[[1991]]. במלחמת המפרץ ירו אוניות המערכה "מיזורי" ו"ויסקונסין" בתותחי ה-16 אינץ' (406 מ"מ) שלהן ושיגרו טילי טומהוק על מטרות יבשתיות.