מועאויה הראשון – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בקרת זהויות
שורה 33:
בימי מועאויה הקיסרות הערבית התרחבה במידה רבה הן לתוככי אסיה המרכזית והן לכיוון [[האוקיינוס האטלנטי]] ב[[צפון אפריקה]]. המאורע הצבאי הגדול ביותר בימי מלכותו של מועאויה הייתה התקפה ממושכת על [[קונסטנטינופול]] בשנים [[674]]-[[680]] (ראו [[המצור הערבי הראשון על קונסטנטינופול]]). במלחמות אלה הייתה תועלת כפולה למועאויה- הן רוממו את קרנו מבחינה דתית, והקנו לצבאו אימון, משמעת וניסיון. מסעות האואיף נגד ביזנץ הפכו למסורת בבית אומיה.
 
מועאויה לא שלט בערבים כעריץ, אלא כ"סיד"- מעין ראש שבט. הוא נהג לדון עם ראשי השבטים על צעדיו הפוליטיים וקיים איתם התיעצויות ("[[שורא (אסלאם)|שורא]]") סדירות. לעתים קרובות הוא קיבל משלחות מהפרובינציות. לפי המסורת הוא היה מתון דעת, ובעל שליטה עצמית. הוא הרחיב את שטחי הממלכה והשאיר ליורשיו אימפריה גדולה מאוד. הוא הביא תקופה של ביטחון פנימי וחיצוני בהביסו את ביזנץ. תקופתו הייתה לתקופת שגשוג ופריחה של האימפריה. ערב מותו הוא מינה בשיתוף והסכמה עם השורא (מועצת חכמי הדת) את בנו יזיד לשלטון אחריו, ובכך למעשה עשה צעד חסר תקדים והחל מסורת של מינוי משפחתי בח'ליפות, שלא היה מוכר טרם לכן, ואשר עורר התמרמרות רבה בחוגים מסוימים באימפריה.
 
{{בית אומיה}}