|
'''קליסתנס איש אולינתוס''' (360 – 328 לפנה"ס) היה [[היסטוריון]] [[יווני]] שכתב על [[אלכסנדר הגדול]]. קליסתנס היה בן-דודנית של הפילוסוף המפורסם [[אריסטו]], שבביתו גדל.{{הערה|פלוטארכוס, אלכסנדר 55.}} הוא התלווה לאריסטו באָסוֹס, ב[[מוקדון]], ואולי גם ב[[אתונה]]. יחד עם אריסטו ערך רשימה של המנצחים והמנהלים של המשׂחקים הפיתיים. כאות תודה זכו השניים לכתובת הקדשה ב[[דלפי]]. במקדוניה כתב קליסתנס היסטוריה של יוון בעשׂרה ספרים, שכסתה את השנים 387-356 לפני הספירה, וחיבור נוסף על "מלחמת הקודש" השלישית (356-346).
בהמלצתו של אריסטו, שהיה מחנכו של אלכסנדר, זימן מלך מקדון הצעיר את קליסתנס להתלוות אליו למסעו נגד ממלכת פרס, ולתעד את המערכה בהיסטוריה יעודיתייעודית. חיבור זה, שנקרא כנראה "מעשׂי אלכסנדר" (Ἀλεξάνδρου πράξεις), הגיע לכל הפחות עד שנת 330, והיה המקור היחיד בן-הזמן הידוע לנו עבור השנים הראשונות של המסע. קליסתנס תארתיאר את המסעות והנצחונותוהניצחונות של מלך מקדון הצעיר בנימה שהזכירה את שירת [[הומרוס]], ולאחר הביקור במנבאה של האל המצרי [[אמון (אל)|אָמוֹן]] ב[[נווה המדבר סיווה|סיווא]] אף תארתיאר אותו כבנו של [[זאוס]]-אמון. את בכיר קציניו של אלכסנדר, [[פרמניון|פָּרמֵניוֹן]], תארתיאר קליסתנס באופן בלתי-מחמיא. לצד ההיסטוריה הצבאית התעניין קליסתנס גם בעולם החדש שנגלה לפניו, וכתב, בין השאר, על מקורות ה[[נילוס]] ועל הפלגה סביב [[הים השחור]].
בטחונוביטחונו העצמי ודעתנוּתוֹ הרחיקו אותו בהדרגה מאלכסנדר. יחסי השניים נקלעו למשבר לאחר נסיונוניסיונו של אלכסנדר להכניס בשנת 330 את מנהג ההשתחוות כחלק מפרוטוקול החצר. עבור המקדונים והיוונים סימלה ההשתחוות הכרה באלכסנדר כאלוֹהוּת, וחלקם ראו מנהג זה באופן שלילי ביותר. קליסתנס הפך לדמות מרכזית בהתנגדות למנהג, ועמדתו זו הרעה מאד את היחסים. זמן קצר לאחר מכן קשרו מספר נערים מחוגי האצולה, ששרתו את אלכסנדר באופן אישי, קשר לרצחוֹ. משתנגלה הקשר, והצעירים נחקרו בעינויים, הצביעו על קליסתנס כעל מקור השראתם.{{הערה|אריאנוס, אנאבאסיס 4.14.1.}} המלך ציווה לעצור את קליסתנס ולשׂימוֹ בכבלים. קליסתנס מצא את מותו זמן קצר לאחר מכן, בין אם בהוצאה להורג, בין אם בשל מחלה.
==לקריאה נוספת==
|
