מלחמת האיכרים הגרמנית – הבדלי גרסאות

'''מלחמת האיכרים הגרמנית''' או '''מרד האיכרים באלזס''' היה מרד עממי נרחב שהתרחש באזורים דוברי הגרמנית במרכז אירופה בשנים 1524-15251524–1525. המרד נכשל בעקבות התנגדות חריפה של מעמד [[האצולה]], שהביאה לטבח של בין 100,000 ל-300,000 איכרים שחימושם דל. הניצולים מהטבח נקנסו והשיגו רק מעט אם בכלל ממטרותיהם. המרד כלל בדומה לתנועת [[בונדשו]] ו[[התנועה ההוסיטית|תנועת ההוסיטים]] שקדמו לו, שורה של מרידות מסיבות כלכליות ודתיות אותם הנהיגו איכרים וחוואים בתמיכתם של כמרים [[פרוטסטנטים]].{{ש}}

בזמן [[מרד האבירים]], "האבירים" בעלי האדמה הזוטרים יותר ב[[חבל הריין]] במערב גרמניה, פתחו במרד בשנים 1522-15231522–1523. הרטוריקה שלהן הייתה דתית ואחדים ממנהיגיהם ביטאו את רעיונותיו של מרטין לותר לגבי ההנתקות מרומא וכינון הכנסייה הגרמנית החדשה. עם זאת מרד האבירים לא היה מרד דתי בבסיסו, היה זה מרד [[ריאקציה (אידאולוגיה)|ריאקציונרי]] באופיו שנועד לשמר את הסדר הפיאודלי. האבירים התקוממו נגד הסדר הכלכלי החדש שחתר תחת עצם קיומם.

שליטים רבים במחוזותיה השונים של גרמניה תיפקדו כשליטים [[אוטוקרטיה|אוטוקרטיים]] שסירבו להכיר בכל סמכות שלטונית אחרת בשטחים שבשליטתם. לנסיכים הייתה שמורה הזכות להטיל מסים וללוות כספים כפי שמצאו לנכון. העלויות הגוברות של מנגנוני המינהל ותחזוקת הצבא הביאה אותם להגברת העול על נתיניהם. כמו כן חתרו הנסיכים לריכוזיות של כוחם בערים ובמחוזות. בהתאם לכך הנסיכים נטו להרוויח כלכלית מהרס האצולה הזוטרה. דבר זה הצית את מרידת האבירים שהתרחשה בחבל הריין בשנים 1522-15231522–1523. המרד דוכא על ידי נסיכים קתוליים ופרוטסנטיים ששיתפו פעולה ברצון כנגד סכנה משותפת. העובדה שמעמדות אחרים כגון הבורגנים היו עשויים להרוויח מהריכוזיות של הכלכלה החדשה וההשפעות החיוביות של ביטול הזכויות הטריטוריאליות של האצולה הזוטרה על הייצור והמסחר גרמו לאיחוד כוחות בין 2 המעמדות.{{ש}}

לערים רבות היו פריבילגיות שפטרו אותם מתשלום [[מסים]], כך שהחלקשחלק הארי של המיסוי נפל על האיכרים. ככל שה[[גילדות]] העירוניות צמחו והאוכלוסייה בעיר גדלה, עמדו הפטריצים בפני אופוזיציה הולכת וגדלה. הפטריציים כללו משפחות עשירות שישבו במועצות הערים והחזיקו בכל המשרות הניהוליות הבכירות. כמו הנסיכים הם שאפו להבטיח את הכנסותיהם שגבו מהאיכרים בכל אמצעי אפשרי. מיסי מעבר שרירותיים הוטלו על מעבר בגשרים, דרכים ושערי העיר על פי רצונם. בהדרגה הפקיעו את שטחי ה[[קומונס]] (שטחים בבעלות משותפת) ואסרו בחוק על איכרים לדוג או לחטוב עצים מאדמות אלה. בנוסף גבו הפטריציים מיסי גילדות. ההכנסות שנגבו לא היו מפוקחות תחת מערכת מינהל רשמית ודו"חות עירוניים זכו להתעלמות בדרך כלל. מעילות בכספים ומעשי הונאה היו שכיחים בקרב מעמד הפטריציים, הקשורים בקשרי משפחה ענפים, ועם הזמן התעשרו עוד יותר וכוחם גבר.{{ש}}

החיילים הרגליים גויסו משורות ה[[לאנדסקנכט]]. היו אלה שכירי חרב שבדרך כלל קיבלו משכורת של 4 גילדנים, והיו מאורגנים ב[[רגימנט]]ים ופלוגות של 120-300120–300 איש. כל פלוגה הייתה מורכבת מיחידות קטנות יותר של 10-1210–12 איש שנודעו בשם רוטה. חיילי הלאנדסקנכט הלבישו, חימשו והאכילו את עצמם, והיו מלווים על ידי שיירות של אספקה שכללה סוחרים, אופים, כובסות, זונות ובעלי מקצוע שנדרשו לקיים את הצבא. {{ש}}

ה[[האופן]] היה מורכב מפלוגות שמנו כ-500 איש, וחולקו לכיתות rotte בנות 10-1510–15 איכרים. השדרה הפיקודית של צבאות האיכרים כללה מפקד עליון בדרגה המקבילה ל[[קולונל]] וקצינים זוטרים בדרגות שונות. בראש כל פלוגה עמד קצין בדרגת סרן ולה דגל משלה שכלל את סמל הפלוגה. לפלוגות גם היה סמל ומפקדי כיתות שנקראו rottmeister. הקצינים בדרך כלל נבחרו על ידי האיכרים בייחוד המפקד העליון והלויטננטים.{{ש}}

האיכרים היו מתאספים באסיפה שכונתה "הטבעת" בה היו מתכנסים במעגל לדון בטקטיקות קרב, תנועות חיילים, בריתות וחלוקת השלל. הטבעת הייתה גוף קבלת ההחלטות. בנוסף למבנה הדמוקרטי הייתה לכל האופן שרשרת פיקודית שכללה את המפקד העליון ומרשל ששמרו על סדר ומשמעת. תפקידים אחרים כללו לויטננטים, רס"נים, דגלנים, רובאים ראשיים, רכביםרוכבים ראשיים, מנהלי שיירות, 4 תצפיתנים ראשיים, 4 רב סמלים, סמל פלוגתי, 2 אפסנאים, מפרזלי סוסים, סייסים, קצין תקשורת ואחראי על הביזה.{{ש}}

אנשים מכל שכבות החברה, צמיתים או יושבי ערים חברי גילדה או חוואים, אבירים ואריסטוקרטים, החלו לבקר את ההיררכיה הקיימת. הספר המכונה "'''ספר מאה הפרקים'''" למשל שנכתב בין 1501 ל-1513, קידם חירויות דתיות וכלכליות, תקף את המוסדות השולטים והעמיד על נס את האיכר ה"טהור". מרידות בונשו (Bundscuh) שהתחוללו בשנים 1493-15171493–1517 סיפקו במה נוספת לביטוי רעיונות אנטי-אוטוריטריים, ולהפצתם של רעיונות אלה ברחבי גרמניה.{{ש}}

ב-[[29 באפריל]] הפכה מחאת האיכרים בסביבות העיר [[פרנקנהאוזן]] למרד גלוי. חלקים רבים באוכלוסייה הצטרפו למרידה. המורדים השתלטו על בית העירייה והסתערו על [[טירת שוורצבורג]]. כאשר מינצר הגיע עם 300 לוחמים ממיולהאוזן ב-11 במאי, מס' אלפי איכרים מהמחוזות הסמוכים הצטרפו והקימו מחנות בשדות שתחמו את העיר. הכוח שעמד עכשיו לרשות צבא האיכרים באזור עמד על כ-8,000-10,000 איש. [[פיליפ הראשון, רוזן הסן]] ו[[גאורג, דוכס סקסוניה]] עלו על עקבותיו של מינצר וכיוונו את חיילי הלנדסקנכט שלהם לעבר פרנקנהאוזן. בקרב שהתחולל בסמוך לעיר ב-[[15 במאי]] הביסו הכוחות המאוחדים של [[פיליפ הראשון, רוזן הסן]] ו[[גאורג, דוכס סקסוניה]] את צבא האיכרים עליו פיקד תומאס מינצר.