סלסה (מוזיקה) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הרחבה - התייחסות לקאברים של סלסה
שורה 26:
 
'''סלסה דורה''' (Salsa Dura, סלסה קשה) התפתחה ב[[ניו יורק]] כהמשך ישיר של הסגנון הקלסי. השם מיוחס לנגן הטרומבון ג'ימי בוש שהוציא אלבום בשם זה בשנת 1998, ונחשב ל"תגובת נגד" לסלסה הרומנטית מתוך מגמה להחזיר את הסלסה למקצב הקלסי. בסלסה דורה חזרו תבניות כלי ההקשה שמוכרות בסגנון הקלסי, וה[[קלאווה]] וה[[קאמפאנה]] מקבלים הדגשה מיוחדת כך שהצליל שלהם הוא הבולט ביותר במוזיקה, בשילוב כלי נשיפה שמובילים את המלודיה, פסנתר שמנגן מונטונו ולעתים בשילוב [[ויברפון]], שהחליף את ה[[מרימבה]]. ההרכבים הבולטים בסגנון זה: אורקסטרה SCC (לשעבר לה אקסלנסיה), ג'ימי בוש, ויין גורבאה אך ההרכב שנחשב מוביל הסגנון היא הלהקה ספאניש הארלם אוקסטרה.
 
קיימות גם [[גרסת כיסוי|גרסאות כיסוי]] (קאברים) בקצב הסלסה של שירים שהוקלטו במקור במקצב אחר כגון [[פופ]] או [[רגאטון]]. בחלק גדול מהמקרים, גרסאות אלו הופקו תוך הוספת תבנית קבועה של באס, [[קאמפאנה]] ולעיתים [[קלאווה]] כפי שנהוגה בסלסה על מרכיבים קודמים בשיר, ולכן משויכות לסלסה דורה.
 
סגנון נוסף שמשויך לעתים לסלסה הוא '''בוגלו''', שהתפתח בדומה לממבו במקביל בארצות הברית, עוד לפני הסלסה, אך כיום מזוהה בעיקר עם להקות סלסה קולומביאניות כמו לה סונורה קרוסלס. במועדוני סלסה מושמעים לעתים קרובות גם הסגנונות הקובניים הקרובים לסלסה: טימבה, סון וצ'אנגווי.