גויי הים – הבדלי גרסאות

אף על פי כן, [[מארק ואן דה מיארוף]] ואחרים התנגדו לתאוריה. גרימל טען שאת מיתני, [[אשור]] ו[[בבל]] החריבה קבוצה שחיה לגבולות האדמות המיושבות ונקראה באכדית [[חבירו|חַבִּירוּ]]. טיעון נוסף שהעלה גרימל עמד על העובדה כי הקרב עם רעמסס, אם התרחש בכלל, לא היה אלא עימות מצומצם וחסר חשיבות בגין נטיית הפרעה להוסיף גוזמה לתיאוריו הפיקטיביים. אף על פי שברור מהממצאים ה[[ארכאולוגיה|ארכאולוגיים]] שאוגרית, [[אשקלון (עיר עתיקה)|אשקלון]] ו[[תל חצור|חצור]] חרבו בערך באותה התקופה, כרכמיש עמדה איתן ו[[גבל]] ו[[צידון]] לא נפגעו.

 

 

טבעי ששדה הקרב הנבחר יהיה בקפריסין, ואכן ידוע על קרב בין החתים לגויי הים בקפריסין. ידם של החתים הייתה כנראה על העליונה בקרב, אולם התפוררותם אחר המלחמה עם [[רעמסס השני]] והתחזקות אשור החלישו את החתים במידה מספקת כדי ששיתוף פעולה בין טרויה לשבטי ה[[קסקה]] שטרדו את החתים זה מאות שנים, יביא לחורבן האימפריה החתית. חתושש נשרפה והחתים נפלו; סודות החרשות שלהם נפוצו בקרב כובשיהם. עם אנטוליה כגשר ל[[ארץ ישראל]] ו[[מצרים]] יכלו עמי הים, הם הברית המערב־אנטולית, להתעשר ולהתחזק במידה שאיימה על בני התרבות המיקנית. ניסיון אחרון של המיקנים לבלום את הטרויאנים בטרם יתחזקו יתר על המידה נערך סביב 1186 לפנה"ס לחומות טרויה. בין אם תחת [[אגממנון]], [[איאס]], [[אודיסאוס]] ו[[אכילס]] כמתואר על ידי [[הומרוס]], או כעימות סטנדרטי, בא על טרויה סופה ב[[מלחמת טרויה]] והברית המערב אנטולית התמוטטה;