הקרב על יער הירטגן – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ עימוד בפרק קישורים חיצוניים (בוט סדר הפרקים) |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 34:
==הקרב==
היתרונות ההתחלתיים של בעלות הברית במספר חיילים (ביחס של 5:1), ב[[רכב קרבי משוריין|שריון]], בניידות ובסיוע אווירי, צומצמו בשל [[מזג אוויר|מזג האוויר]] הקשה ותנאי השטח הקשים. לגרמנים היה די במספר מועט יחסית של חיילים נחושים ומאומנים כדי להיות יעילים בזירת לחימה זו. בתחילת הלחימה לגרמנים היו ביער הירטגן 6,000 לוחמים בלבד, תחת פיקודו של [[הנס שמידט]]. כוח זה היה ללא [[טנק]]ים ועם [[ארטילריה]] מעטה. ב-[[19 בספטמבר]] החל הקרב, כאשר חיילים מה[[רגימנט]] ה-60 ה[[אמריקני]] הגיעו ליער הירטגן, אך הובסו ונסוגו בשל ההתנגדות הגרמנית ותנאי השטח הקשים. עם המשך הקרב זרמו למקום תגבורות גרמניות, ותקוות הצבא האמריקני לניצחון מהיר הלכה ונראתה כחסרת סיכוי.
ב-[[6 בדצמבר]] הוטלה על [[יחידת הריינג'רס של צבא ארצות הברית|גדוד הריינג'רים ה-2]] המשימה לכבוש את גבעה 400, לאחר שמספר כוחות נכשלו בניסיונם להשתלט עליה. הריינג'רס פיצלו את כוחם לשלושה ראשים, כבשו את הגבעה בתוך שעתיים והדפו את התקפת הנגד הגרמנית{{הערה|1=אורן לינצ'בסקי, [http://maarachot.idf.il/PDF/FILES/7/113537.pdf ללמוד מהריינג'רים], [[מערכות]] גיליון 457, {{כ}} [[אוקטובר]] [[2014]], עמוד 47.}}. הגרמנים הצליחו להחזיק באזור עד לאמצע דצמבר 1944, מועד קרב הארדנים. בקרב הארדנים רוכזו 250,000 חיילים גרמנים למתקפה גדולה, הצליחו להתקדם 80 ק"מ לעומק קווי בעלות הברית, אך באמצע ינואר 1945 נהדפו בחזרה לעמדותיהם באזור יער הירטגן והקרב נמשך. ב-[[10 בפברואר]] הצליחו בעלות הברית לכבוש את סכר שוומנאול, אך הגרמנים הספיקו לפתוח את שערי הסכר ולהציף את עמק הרור, וכתוצאה מכך נדחתה חציית נהר הרור. לבסוף צלחו בעלות הברית את נהר הרור ב-[[23 בפברואר]] 1945.
| |||