הגניזה החרסונית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עריכה
שורה 3:
על פי הנטען, חלקו הגדול של האוסף הצטבר ברשותו של רבי [[דב בער ממזריטש]]. בנו, רבי [[אברהם המלאך]], ירש ממנו את האוסף והוסיף עליו מסמכים וחפצים שונים. ממנו עבר האוסף לבנו - רבי [[שלום שכנא מפראהביטש]], וזה הורישו לבנו - האדמו"ר רבי [[ישראל מרוז'ין]]. האוסף הנדיר הוחרם מהאדמו"ר מרוז'ין על ידי [[אוכרנה|המשטרה החשאית של האימפריה הרוסית]], ונשמר בעיר [[חרסון]] שבדרום [[אוקראינה]]. ב-[[1918]], בעת [[מהפכת אוקטובר]] נשדד האוסף מידי הבולשת, וחלקים ממנו נמכרו ל[[אספנות|אספנים]] ב[[אודסה]].
 
שמואל גוראריה, חסידו של האדמו"ר מ[[חב"ד]] רבי [[שלום בער שניאורסון]], רכש חלק מהמסמכים ושיגר אותם לאדמו"ר לקבלת חוות דעתו בשאלת מקוריותם. האדמו"ר סבר שכתבי היד הם אמיתיים, ומשום כך רכש גוראריה את כל חלקי האוסף שהיה בידו לרכוש, והעניק אותם לרבו - רבי שלום בער. האוסף עבר בירושה לאדמו"ר הבא, רבי [[יוסף יצחק שניאורסון]], שהחל, בשנת [[1935]], לפרסם ממנו מסמכים שונים בכתב העת [[התמים (כתב עת)|התמים]]. לאחר פטירתו עבר האוסף ל[[ספריית חב"ד]], שב[[קראון הייטס]], [[ניו יורק]]. חלק מהגניזה נותר כל השנים ב[[ברית המועצות]], ועם נפילת מסך הברזל היא נקנתה על ידי חסידי חב"ד, והועברה לספריית חב"ד.
 
במשך השנים התעורר פולמוס גדול בשאלת מהימנותם של המסמכים. הועלו טענות רבות בדבר זיוף של המסמכים או של חלקם. האדמו"ר מחב"ד, רבי [[מנחם מנדל שניאורסון]], ענה באריכות על טענות הזיוף.