המלחמה הפונית השנייה – הבדלי גרסאות

השירות בצבא הרומי נחשב זכות וחובה של כל אזרח רומאי. באותה תקופה היה מקובל שרק אזרחים בעלי רכוש מינימלי זכאים לשרת בצבא. היו לכך שתי סיבות: הראשונה, שבאותה תקופה היה מקובל שהחיילים רוכשים בעצמם את כלי הנשק, המזון והלבוש. והשנייה הייתה אמונה מקובלת שרק אזרחים שכבר יש להם רכוש יכולים לשרת באמת את המדינה.{{הערה|שצמן, עמ' 244.}} [[גיוס חובה]] הונהג רק לעתים נדירות,{{הערה|שם=שצמן 245|שצמן, עמ' 245.}} אולם במהלך המלחמה הוא הופעל מספר פעמים בלית ברירה. החיילים חולקו ליחידה צבאית שנקראה [[לגיון]]. כל לגיון כלל 3,000 [[חיל רגלים כבד|רגלים כבדים]] מעולים שנקראו [[לגיונר]]ים, וכן 1,200 [[חיל רגלים קל|קלי נשק]].{{הערה|[http://penelope.uchicago.edu/Thayer/E/Roman/Texts/Polybius/6*.html#20 פוליביוס, ספר שישי, 20-21].}} מדי שנה גויסו 4 לגיונות.{{הערה|שם=שצמן 245}} בנוסף על כך גויסו חיילים מקרב הערים בעלות הברית הלטיניות והאיטלקיות. הגיוס מהערים השתנה בהתאם לכוח האדם שלהן וצרכיה של רומא.{{הערה|שם=שצמן 246|שצמן, עמ' 246.}} בעלות הברית תרמו [[חילות עזר של הצבא הרומי|חילות עזר]] שהורכבו מחיילים מאיכות משתנה, בהתאם לאזור שממנו גויסו. מספר חיילי בעלות הברית היה דומה למספר הרומאים, ולעתים אף עלה עליו.{{הערה|שם=שצמן 246}} חילות העזר היו מגוונים הרבה יותר מהלגיונות, והם השלימו את יכולות הלגיונות בעזרת מיומנויות מקומיות שנשאו אנשיהם. חלקם היו [[לוחמה הררית|לוחמי הרים]] מעולים, אחרים היו [[חץ וקשת|קשתים]] טובים, וכן הלאה. בנוסף לכך, תרמו בעלות הברית את החלק הגדול והאיכותי יותר של [[חיל פרשים בצבא הרומי|חיל הפרשים בצבא הרומי]].