מסע הצלב הרביעי – הבדלי גרסאות

האפיפיור [[אינוקנטיוס השלישי]] החל לקרוא ל[[מסעי הצלב|מסע הצלב]] ב-[[1198]]. צבא צלבני שהונהג על ידי הרוזן האיטלקי [[בוניפציו ממונפראט]] ניהל משא-ומתן ב-[[1200]] עם ה[[דוכס ונציה|דוג'ה]] של [[ונציה]], [[אנריקו דאנדולו]] והסדיר הובלת 33,500 [[צלבנים]] למצרים. כאשר חלק גדול מהצלבנים בחרו לצאת לכיוון ארץ הקודש דרך נמלים אחרים, הצבא הצלבני המצומצם אשר התאסף בוונציה לא יכול היה לשלם את המחיר הראשוני. בעקבות כך הוצע שהצלבנים ישלמו את חובם בכך שיתקיפו את נמל זארה ([[זאדר]]) ב[[דלמטיה]], עיר ונציאנית לשעבר שהייתה תחת הגנתו של המלך ה[[הונגריה|הונגרי]] ה[[נצרות קתולית|קתולי]] [[אימרה הראשון, מלך הונגריה]].

 

 

האימפריה חולקה בין ונציה ומנהיגי הצלבנים, ו[[האימפריה הלטינית]] של קונסטנטינופוליס הוקמה. כמעט אף אחד מהצלבנים לא הגיע לארץ הקדושה, והאימפריה הלטינית הלא-יציבה הרסה את רוב מרץ-הצלבנות באירופה. מורשת מסע הצלב הרביעי הייתה התחושה העמוקה של בגידה שהלטינים החדירו בהדרגה ביווניים. עם אירועי 1204, השסע בין הכנסייה הקתולית והאורתודוקסית הושלם. בנוסף, גורמים כנסייתיים האשימו את הוונציאנים ובמיוחד את דנדולו בכישלון מסע הצלב מתוך טענה שוונציה ניצלה את המסע למטרותיה. הביזנטים האשימו את ונציה בהטיית מסע לקונסטנטינופול מתוך היריבות בין המדינות ובשל הרווח הכלכלי שוונציה יכלה להשיג. טענות אלו נגד ונציה אינן מקובלות בקרב חוקרי מסע הצלב ומדובר כנראה בהשמצה נגד ונציה משום שהייתה צד שווה בקרב מקבלי ההחלטות במסע הצלב.