קורפורציה – הבדלי גרסאות

'''קורפורציה''' (בעברית: '''שְׂדֵרָה''') היא [[מעמד חברתי]] בעל זכויות מיוחדות, יחידת-בניין מרכזית של הסדר הציבורי ב[[ימי הביניים]] ווב[[העת החדשה|עת החדשה]] המוקדמת.

מקור המילה "קורפורציה" במילה ה[[לטינית]] corpus, שפירושה "גוף". ב[[ימי הביניים]] ב[[אירופה]] שימש המושג קורפורציה לתיאור גופים משפטיים בעלי [[חוק]]ים, [[מנהג]]ים ו[[מערכת משפט|מערכות משפט]] משל עצמם, שהתבדלו האחד מהשני והיו נבדלים מחצר השליט וממנגנונו. היו מסמכים משפטיים שהגדירו במדויק את מעמדה של כל קבוצה דתית, אתנית וחברתית בהסדר הקורפורטיבי. כל קורפורציה קיבלה מה[[פאודליזםפיאודליזם|פיאודל]] המתאים סמכויות שלטוניות, סמכויות גביית מסים וסמכויות שיפוט כלפי חבריה.

החברה באירופה של ימי הביניים הייתה מאורגנת בצורה קורפורטיבית, לכלולכל קורפורציה היה מעמד מדיני וחברתי משל עצמה, עיסוק כלכלי, זהות אתנית ומקום מגורים. הקורפורציות השונות התקיימו זו לצד זו, לעתים תוך התנגשות בין זכויות של האחת לזכויות של קורפורציה אחרת. החלוקה מעמדיתהמעמדית באירופה הייתה תופעה ותיקה ששורשיה עוד ב[[עת העתיקה]]. עם התפתחות ה[[פיאודליזם]] ב[[ימי הביניים]], הפכה החלוקה לנוקשה יותר והניידות החברתית בין המעמדות צומצמה. [[המהפכה הצרפתית]] נתנה התנופהתנופה גדולה לביטול החלוקה המעמדית, ובמהלך המאה ה-19 בוטלה חלוקה זו במרבית מדינות אירופה.

באופן בסיסי התבטא עקרוןעיקרון זה בחלוקת החברה לשלושה גופים עיקריים. לכל אחד היו מוסדות ומועצות נבחרות משלו, שהשתתפו בתהליך קבלת ההחלטות, כגופים מחוקקים או מייעצים: הראשונה, ה[[כמורה]]; השנייה, ה[[אצולה]],; והשלישית, פשוטי העם. בכל אחת מאלה היו חלוקות פנימיות רבות. ה[[גילדה|גילדות]], לדוגמה, היו חלק מהמשטר הקורפורטיבי. לכל גילדה בימי הביניים היה [[מכתב זיכיון]] (לרוב מה[[מלך]]) שהעניק לה [[אוליגופול|שליטה בלעדית]] בתחום מקצועה בעיר בה פעלה. על בעלי המלאכה נאסר על פי חוק להפעיל עסק אלא אם כן הם חברים בגילדה, ורק לאומנים הותר להיות חברים בגילדה. לפני קביעתם בחקיקה, נקראו אגודות בעלי מלאכה אלו פשוט "אגודות בעלי מלאכה". הכנסייה במובנה הרחב הייתה קורפורציה, ומבין החזקות שבהן. כל הכמרים והנזירים היו בעלי זכויות מוגדותמוגדרות מתוקף מעמדם הדתי, ולכנסייה היו סמכויות שיפוט כלפיהם. בזכות הסכם ה[[פאקס דאי]] היו אנשי קורפורציית הדת מוגנים מפני גזילת רכושם או חייהם.

במשטר הקורפורטיבי הייתה [[הקהילה היהודית]] הייתה קורפורציה בפני עצמה. הקהילות היהודיות קיבלו כתבי זכויות שהקנו להם זכות לעסוק לפרנסתם בתחומים מוגדרים, בעיקר [[הלוואה בריבית|הלוואות בריבית]], [[משכון|משכונות]] וסחר בחפצים משומשים. ניתנה לקהילה סמכות גביית מסים, הוגדרה אוטונומיה שיפוטית פנימית, והוגדר גובה וסוג המסים שעל הקהילה לשלם לשליט בתמורה לזכויות אלו.

עם עליית מערכת השלטון ה[[אבסולוטיזם פוליטי|אבסולוטית]] נולד מושג ה[[מדינה]] כפי שהוא מוכר היום, והקורפורציות הלכו והתמוססו: בצרפת הן פורקו רשמית במהלך המהפכה, בעיקר באמצעות [[המהפכה הצרפתית#צווי אוגוסט|במהלך המהפכה, בעיקר באמצעות צווי אוגוסט 1789]], וביתרובשאר היבשתשטחי אירופה התרחש הדבר במהלך הדרגתי ומקוטע יותר. גם המבנה הקורפורטיבי של הקהילה היהודית עמד בסתירה עם מגמותלמגמות השלטון ושאיפותיו, ולכן הוטלו הגבלות על השיפוט היהודי הפנימי ונאסרה או הוגבלה אפשרות הטלת חרם. מצדמאידך, שניהיה השלטון היה מעוניין במיסיבכספי המסים היהודיםמהיהודים ולכן לא פורקה מסגרת הקהילה היהודית, מסגרת ששימשה כלי לגביית מסים.