ימות המשיח – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ שוחזר מעריכות של 2A01:6500:A044:49E8:F396:67F5:1592:C430 (שיחה) לעריכה האחרונה של [[User:Gilgamesh|...
אין תקציר עריכה
שורה 105:
מטבעם של דברים, מרגע שנודע שישנו קץ שבו תגיע הגאולה, נכספו בני האדם לדעת מתי הוא אותו הקץ. שורשם של הדברים נמצא ב[[ספר דניאל]], שבו מבקש [[דניאל]] לדעת מתי יהיה "קץ הפלאות" של גאולת ישראל. דניאל נענה בכמה משפטים סתומים, אשר הוא עצמו לא הבין, כמו שנאמר לו: "לך דניאל, כי סתומים וחתומים הדברים עד עת קץ".
 
ואף על פי כן, לא נלאו אנשים לנסות לחשב מתי יבוא הקץ. לרוב על פי אותם חשבונות עמומים שבספר דניאל, ולעתים על סמך חישובים ומסורות אחרים. חישובים כאלה גרמו לעתים רבות למפח נפש רבתי, כאשר הגיע אותו הקץ המיוחל ולא קרה דבר. חכמים הסבירו זאת לעתים בכך שישנם "כמה קצים", והדברים תלויים בבחירתם של ישראל בכך שעושים [[תשובה (יהדות)|תשובה]] ומעשים טובים. עמדה קיצונית יותר השמיע [[רבי אליעזר]] שאמר ש"כלו כל הקצים, ואין הדבר תלוי אלא בתשובה". וכן הובאה שיטתו ב[[זוהר חדש]], בסוף פרשת [[נח]], במאמר צא מן התיבה, ועל פיה נראה ש[[רבי עקיבא]] תלמידו סבר כך, מכיוון ששניהם מופיעים בסוגיה הנ"ל, ורבי עקיבא לא חולק עליו.
 
בעקבות אותם מפחי נפש קבעו חז"ל עמדה ברורה ביחס לאותם חישובי קץ, ואמרו: "תפוח עצמן של מחשבי קצים" (בנוסח אחר: תיפח רוחם של מחשבי קצים). ועדיין, לא נמנעו חכמי ישראל לאורך הדורות לנסות ולנבא מתי יבוא הקץ המיוחל. ניתן לזהות תבנית חוזרת של חישוב הקץ, כאשר הוא בדרך כלל מנובא לדור-דוריים שלאחר זמן החישוב; לא רחוק מדי ולא קרוב מדי.