חוק שיקום נכי נפש בקהילה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←רקע: קצת. צריך עוד הרבה. |
|||
שורה 3:
==רקע==
'''חוק שיקום נכי נפש בקהילה ותהליך האל
חוק שיקום נכי נפש בקהילה 2000 מהווה חלק מתהליך אל-
בעבר המענה לצרכיהם של אנשים החולים במחלת נפש קשה היה ממוקד ב[[בית חולים פסיכיאטרי|בית חולים הפסיכיאטרי]]. החוק היה שיאו של מהלך רחב יותר, שהסיט את עיקר המענים מבית החולים לקהילה. עד לחקיקת החוק, מתמודדים בתחום בריאות הנפש מצאו את עצמם מאושפזים לתקופות ארוכות של שנים ולעתים עשרות שנים. החוק נועד לספק למתמודדים אלו כלים שיאפשרו להם להשתלב בקהילה.
משמעות הדבר היא שאם בעבר היה זה בית החולים הפסיכאטרי שסיפק מענים לצרכים החוק נועד לגרום לכך שמירב המענים יינתנו בקהילה, ללא תלות בבית חולים פסיכיאטרי. משמעות הדבר הייתה שחולים רבים שעד כה מצאו מענה טיפולי ושיקומי רק בתוך כתלי בית החולים יוכלו מעתה עם החלת חוק שיקום נכי נפש בקהילה, לקבל שירותים אלה (ורבים אחרים שלא היו קיימים מעולם בבית החולים) בקהילה. אחת ההשלכות המיידיות של החוק הייתה שיחרור מאשפוז של חולים רבים ששהו בבית החולים לאורך חודשים ושנים, לעתים בהיעדר מענה אחר בקהילה. חלק מאנשים אלה נקלט בהוסטלים, וחלקם הסתייע במסגרות דיור אחרות כמו דיור מוגן{{הערה|שם=הערה מספר 20170719045220:1}}{{הערה|שם=הערה מספר 20170719045220:0}}.צד נוסף של האל ממסוד בישראל היה צמצום הדרגתי של מספר המיטות בבתי החולים הפסיכיאטריים. מהלך האל ממסוד הישראלי היה אמור להיות מלווה בסגירה של בית החולים הפסיכיאטרי [[המרכז הרפואי לבריאות הנפש אברבנאל|אבארבאנל]] בבת ים (מהלך שלא התרחש עד היום). כמו כן הוא היה אמור להיות מלווה בהקמה של מחלקות פסיכיאטריות בבתי חולים כלליים (דבר שקרה במידה פחותה בהרבה מהצפוי){{הערה|שם=הערה מספר 20170719045220:0}}. ▼
▲
חקיקת חוק שיקום נכי הנפש בקהילה בישראל, בשנת [[2000]], באה לאחר שבסוף שנות התשעים נחקקו מספר חוקים שנגעו לזכויותיהם של חולים ואנשים עם מוגבלות, כגון: [[חוק ביטוח בריאות ממלכתי]] (1994), [[חוק זכויות החולה]] (1996), [[חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות]] (1998) אשר תרמו באופן משמעותי לשילובם של אנשים עם מוגבלויות שונות בקהילה. את הצעת החוק הגישה חברת הכנסת [[תמר גוז'נסקי]], כאשר היזמה הגיעה מארגוני האנשים עם מגבלה נפשית והמשפחות.▼
▲חקיקת חוק שיקום נכי הנפש בקהילה בישראל, בשנת [[2000]], באה לאחר שבסוף שנות התשעים נחקקו מספר חוקים שנגעו לזכויותיהם של חולים ואנשים עם מוגבלות, כגון: [[חוק ביטוח בריאות ממלכתי]] (1994), [[חוק זכויות החולה]] (1996), [[חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות]] (1998) אשר תרמו באופן משמעותי לשילובם של אנשים עם מוגבלויות שונות בקהילה. את הצעת החוק הגישה חברת הכנסת [[תמר גוז'נסקי]], כאשר היזמה הגיעה מארגוני האנשים עם מגבלה נפשית והמשפחות. החוק הוא חוק מבוסס-זכויות: כל אדם העונה לתנאים המנויים בחוק זכאי לשירותי סל שיקום, הנקבעים על ידי וועדה מקצועית (וועדת סל שיקום). המשמעות היא שלא ניתן להגביל את זכאותם של מתמודדים לשיקום משיקולים תקציביים או משיקולים לא-מקצועיים אחרים.<ref>{{צ-מאמר|מחבר=פרץ-וייסוידובסקי, נ. ואבירם, א.|שם=חוק שיקום נכי נפש בקהילה: יזמות, מנהיגות וניצול הזדמנויות בעיצוב מדיניות|כתב עת=ביטחון סוציאלי|כרך=101|עמ=141-167|שנת הוצאה=2017|קישור=https://www.btl.gov.il/Publications/Social_Security/bitahon101/Pages/60-aviram.aspx}}</ref>
חוק שיקום נכי נפש בקהילה כולל מגוון כלים לשילוב אנשים עם מגבלה נפשית בקהילה, במגוון תחומים. החל מתעסוקה, דיור, חברה, פנאי, השכלה, ועד טיפולי שיניים וכדומה. המגמה לעתיד היא להתאים לכל אדם הצריך את הסיוע, את מערכת השיקום המתאימה לו. עיקר מטרת מתן סל השיקום היא לאפשר לנפגעי הנפש לעבור מטיפול מתמיד במסגרות רפואיות כמו [[בית חולים פסיכיאטרי|בתי חולים פסיכיאטריים]] ומרפאות לבריאות הנפש, לשילוב בקהילה. בייסודו של החוק עומדת ההנחה שנפגעי הנפש יכולים להשתלב בקהילה ולהגיע להחלמה ולעצמאות באמצעות הכלים הנמצאים בסל השיקום.
| |||