|
'''אחוזת בילטמור''' היא אחוזה בסגנון [[רנסאנס צרפתי]] הממוקמת ליד [[אשוויל]], שב[[צפון קרוליינה]].
האחוזה אשר נבנתה על ידי [[ג'ורג' ו. ונדרבילטואנדרבילט השני]] (George Washington Vanderbilt II) בין השנים [[1896]] עד [[1902]] היא הבית הגדול ביותר ב[[ארצות הברית]], אשר נמצא בבעלות פרטית. האחוזה ששטחה הבנוי עומד על 16,200 מ"ר נמצאת עדיין בבעלות המשפחה והיא משמשת כ[[מוזיאון]].
==היסטוריה==
בשנות השמונים של [[המאה התשע עשרה]], ג'ורג' וושינגטון ונדרבילטואנדרבילט השני, בנו של [[ויליאם הנרי ואנדרבילט]], החל לפקוד לעתים קרובות את אזור אשוויל שבצפון קרוליינה יחד עם אמו. הוא אהב מאוד את ה[[נוף|נופים]] ואת ה[[אקלים]] באזור ובחר בו כמיקום המושלם לבניית [[אחוזה]] לימי ה[[חורף]]. ונדרבילטואנדרבילט הפקיד את המשימה בידיו ה[[אדריכל]] הידוע [[ריצ'רד מוריס האנט]]. האנט, שתכנן בעבר בתים עבור אחדים מבני [[משפחת ואנדרבילט]], התבקש ליצור חיקוי של אחוזות צרפתיות בסגנון "[[עמק הלואר]]". ונדרבילטואנדרבילט שרצה את הטוב ביותר, שכר גם את [[אדריכל נוף|אדריכל הנוף]] הידוע [[פרדריק לו אולמסטד]], עליו הופקד תכנון שטח האחוזה. ונדרבילטואנדרבילט דאג אף להקמת חוות ל[[חיות משק]], [[מחלבה]] ועוד, על מנת שהאחוזה תוכל לקיים את עצמה. האחוזה כללה גם [[כפר]] קטן ואף [[כנסייה]].
בני משפחה וחברים מרחבי ארצות הברית ואף מחוץ לה, הוזמנו ליהנות מהשפע הרב שהציעה האחוזה, ארוחות הפאר שהוגשו על שולחן ומסביבו 64 כיסאות, ומ[[גן (נוי)|גניה]] היפהפיים שתוכננו על ידי הולמסטד.
אחוזת בילטמור העסיקה רבות את ונדרבילטואנדרבילט אשר הקדיש פחות מזמנו לעסקים המשפחתיים ולהשקעותיו שלו. עלות בנייתה ואחזקתה של האחוזה כילתה את מרבית כספו. לאחר מותו של ונדרבילטואנדרבילט ב-[[1914]] מסיבוכים של [[ניתוח]] לכריתת ה[[תוספתן]] שעבר, מכרה אלמנתו את מרבית שטח האחוזה. האחוזה אשר השתרעה במקור על שטח של 500,000 דונם בקירוב, הצטמקה לשטח של 32,000 דונם בלבד. השטחים הנותרים נרכשו על ידי הממשל המקומי שהפכם ל[[יער]] לאומי. האחוזה אשר נחצית לשניים על ידי נהר "פרנץ' ברוד" נמצאת היום בבעלותה של חברת בילטמור, אשר נשלטת על ידי נכדו של ג'ורג' ונדרבילטואנדרבילט.
בשנת [[1963]] היא הוגדרה כאתר היסטורי לאומי.
| 