חנינה נשיאותית בארצות הברית – הבדלי גרסאות

כוח החנינה שנוי במחלוקת מאז חוקק ב[[חוקת ארצות הברית]]. אחת החנינות הידועות והשנויות במחלוקת היא זו שהעניק [[ג'רלד פורד]] לקודמו [[ריצ'רד ניקסון]] שהתפטר בעקבות [[פרשת ווטרגייט]]. חנינה נוספת שספגה ביקורת, היא זו של [[מארק ריץ']] (שנחשב פושע נמלט), שניתנה בסוף כהונתו של [[ביל קלינטון]] ואף הובילה לחקירה בידי [[ג'יימס קומי]].

 

 

אחת הסוגיות שלא הובהרו היא האם נשיא יכול לחון את עצמו. נאמר בחוקה כי אינו יכול לבטל הדחה, אולם לא ברור מה מעמד הפשעים לאחר סיום תפקידו. בתקופת ניקסון הנושא עלה ומשרד המשפטים סבר כי הנשיא אינו יכול לחון עצמו כי אין אדם דן את עצמו; אולם מאידך הציע דרך שהנשיא יוכל לקבל חנינה: הוא יכריז על נבצרות על פי [[התיקון ה-25 לחוקת ארצות הברית|התיקון העשרים וחמישה לחוקה]], [[סגן נשיא ארצות הברית|סגן הנשיא]] יהיה הנשיא בפועל ואז הסגן יחון אותו ולאחר מכן הנשיא יחזור לתפקידו.{{הערה|[https://www.justice.gov/sites/default/files/olc/opinions/1974/08/31/op-olc-supp-v001-p0370.pdf Presidential or Legislative Pardon of the President] }}