קרב אולם – הבדלי גרסאות

|ראש מדינה שני=

|מפקד ראשון={{דגל|צרפת}} [[נפוליאון]]

|כוח ראשון=80,000

|כוח שני=40,000

 

==רקע==

 

האסטרטגיה האוסטרית התבססה על התוכניות הישנות משתי המלחמות הקודמות נגד צרפת המהפכנית. האוסטרים רצו לאבטח את חזית הריין ולתת לרוסים מספיק זמן על מנת לגייס את צבאם ולהגיע לעזרתם. בינתיים, האוסטרים עם בעלי בריתם ה[[בוואריה|בווארים]] בראשותו גנרל מאק פרס את צבאו בעמדות המבוצרות שליד העיר אולם באזור הנהר [[דנובה]].

מאק עדיין לא נסוג, למרות האיום על קו האספקה שלו חשב בטעות שעמדתו עדיפה. בנוסף לכך טיפח מאק רעיונות על ניתוק קו האספקה הצרפתי ושבירת האגף השמאלי של צבאם בעזרת יתרון מספרי מקומי גדול שהיה לו היות שרוב הצבא הצרפתי בראשותו של נפוליאון ביצע את האיגוף. על מנת לחזק את עמדתו הוא שלח כוח גדול ב-[[13 באוקטובר]] בפיקודו של גנרל ריש (Riesch) לכיוון אלכינגן (Elchingen) לאבטח גשר חשוב שהיה שם. כוח גדול נוסף שכלל את כל הארטליריה הכבדה הוחש צפונה. למחרת ניי כיתר את הכוח האוסטרי ובקרב עקוב מדם, הצליח להביסם למרות היתרונות שהיו לאוסטרים בעמדה – ניי הצטרך לחצות את הגשר תחת מטר פגזים והאוסטרים היו מבוצרים היטב. על ניצחונו ב[[קרב אלכינגן]] קיבל ניי את התואר "הדוכס מאלכינגן".

 

 

ב-[[15 באוקטובר]] נפוליאון כיתר את האוסטרים. נפוליאון פגש את האוסטרים ליד [[מיכברג]] (Michberg) שהיה נקודת המפתח למערך האוסטרי ולדעתו של מאק הייתה בלתי ניתנת לכיבוש בגלל ביצוריה האמיתניים. נפוליאון הורה לפתוח בהרעשה ארטילרית. האוסטרים שנותרו ללא תותחים כבדים היו נתונים במשך חצי שעה לחסדי התותחנים הצרפתים. הביצורים התבררו כחלשים מדי עבור האש המרוכזת והעמדה הבצורה ננטשה בלי מאבק. עם איבודה של מיכברג מצבם של האוסטרים היה נואש. משא ומתן לכניעה החל ב-[[17 באוקטובר]] והצבא האוסטרי הגדול נאלץ להיכנע. המפלה הייתה צורבת ותוצאותיה לאוסטריה היו מרות. מאק איבד 60,000 מתוך 72,000 חיילים שהיו לו והדרך ל[[וינה|ווינה]] הייתה פתוחה לפני הצרפתים. בגלל איבוד צבאם, האוסטרים הפכו לשחקן משני ונאלצו להשליך את יהבם על התגבורת הרוסית שעדיין לא הגיעה בגלל המרחק הרב.