קבלת שבת – הבדלי גרסאות

אמירת המזמורים צ"ב וצ"ג בתהילים ('[[מזמור שיר ליום השבת]]' ו'ה' מלך') הם שריד לטקס "[[מזמורי החג והשבת]]", [[נוסח ארץ ישראל|מנהג ארץ ישראלי]] קדום שמופיע בקטעי [[הגניזה הקהירית|גניזה]] רבים. מנהג זה השתמר בעיקר בקהילות המזרח, שהתפללו [[מחזור ארם צובה|בנוסח ארם]] ובנוסחים נוספים.{{הערה|שם=תפילה ומנהגי תפילה|1=[[עזרא פליישר|פליישר, עזרא]]. תפילה ומנהגי תפילה ארץ-ישראליים בתקופת הגניזה. ירושלים: מאגנס, תשמ"ח}}.

מקור הנוסח הנוהג כיום ב[[מקובלי צפת]] [[צפת במאה ה-16|במאה ה־16]]. מקורות מסורתיים מיחסים את יצירת המנהג [[האר"י|לאר"י]] [[משה קורדובירו|ולרמ"ק]]. נטען כי האר"י אמר את מזמור כ"ט, "לכה דודי" ומזמורים צ"ב-צ"ג, ושרמ"ק הוסיף לכך את חמשת המזמורים הנוספים.{{הערה|שם=יחוס קבלת שבת לארי ולרמק|1=מקור קדום לכך הוא סידור "בית אל" של יעב"ץ מ 1745 המובא כמקור במאמרים שונים.}}. למעשה, שניהם ככל הנראה אמרו בקבלת שבת את מזמור כ"ט ("הבו לה'") וצ"ב-צ"ג בלבד.{{הערה|שם=טקסי קבש רמק והארי|1=טקסו של רמ"ק נמצא בחיבורו [[תפילה למשה]], אך קשה לברור בדפוס מהו החיבור המקורי ומהם דבריו של רמ"ק. את הטקסט במקורו ניתן למצוא למשל בכ"י מנטובה MANT 29, שער עשירי, עמ' 245 ב עד 247 א. טקס האר"י מתואר ב[[שער הכוונות]] לרב חיים ויטאל, דרוש א'. (דף ס"ד ע"א בהדפסה של הוצאת פקיעין (תשל"ה)).}}.

האר"י ותלמידיו כן קיימו טקס מיוחד. סמוך לזמן כניסת השבת היו מזמינים זה את זה במילים "בוא ונצא לקראת שבת המלכה" (בדומה לנאמר בגמרא), ולצאת, לבושים ב[[בגדי שבת|בגדים לבנים]], אל ה[[שדה (חקלאות)|שדה]] הסמוך לעיר (הידוע בכתבי האר"י כ"חקל תפוחין קדישין") כדי לקבל את פני השבת.{{הערה|שם=טקס הארי|1= [[שער הכוונות]] לרב חיים ויטאל, דרוש א'. (דף ס"ד ע"א בהדפסה של הוצאת פקיעין (תשל"ה)).}}.

כפי שהוזכר לעיל, אצל המתפללים ב[[נוסח אשכנז]] וחלק מן המתפללים ב[[נוסח ספרד]] נהוג שה[[שליח ציבור|חזן]] אומר את קבלת שבת מהבימה ב[[בית הכנסת]] ולא מן הדוכן. ברם אצל רוב המתפללים ב[[נוסח ספרד]] (למעשה הנוסח החסידי) נהוג לומר גם את קבלת שבת מן הדוכן. אצל הספרדים (נוסח עדות המזרח) והתימנים, קבלת שבת נאמרת על ידי כל הקהל ביחד, ללא חזן, למעט הפיוט 'לכה דודי' המובל בידי פייטן מן הבימה. בבתי כנסת אלו כל התפילות ממילא מתנהלות מהבימה, ואין דוכן.{{הערה|1=תנועת [[התנועה הרפורמית|הרפורמה היהודית]] בתחילת דרכה אימצה את המנהג להתפלל מן הבימה, כמנהג הספרדים, ורבנים שומרי מסורת נלחמו נגד מנהג זה בישראל. ר' בעניין זה [http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=16909 הפולמוס על הבימה בעת מסע הרבנים במושבות] (אידאולוגיה והלכה: מאבקים ומסעות, זכרון יעקב ופולמוס בית הכנסת, ד"ר [[אבינועם רוזנק]] - באתר [[המכון לטכנולוגיה חינוכית|מט"ח]])}}.

מנהג ייחודי אצל [[יהדות גאורגיה|יהודי גאורגיה]] הוא שהחזן אומר נוסח [[לשם יחוד]] לפני אמירת ששת המזמורים. ולאחריו אומר בקול: "קבלת שבת", ולפני כל אחד מששת המזמורים, אומר החזן בקול, "מזמור כנגד יום פלוני", כדי להדגיש שכל מזמור מסמל יום אחר בשבוע. לפני אמירת מזמור לדוד נוהגים להוסיף את הפסוק: "וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים, כמי עולם וכשנים קדמוניות". מנהג נוסף אצלם, שלפני "מזמור שיר ליום השבת", נוהג הש"ץ לומר [[לשם ייחוד]] של תפילת [[ערבית לשבת]] בנוסח מיוחד, ולאחר מכן להוסיף: "ברוך המנחיל מנוחה לעמו ישראל ביום שבת קודש". גם בקהילות הבלקן נהוג בדומה לכך לומר "ברוך ה' אשר נתן מנוחה לעמו ישראל ביום שבת קודש" (וריאציה על פי [[מלכים א']] [[S:מלכים א ח נו|ח', נו]]). כמו כן, נוהגים שכל הקהל (בעיקר בקרב קהילות [[מערב גאורגיה]]) לפני אמירת חצי קדיש של [[ערבית לשבת]], מזמרים בניגון מיוחד את הפסוקים הבאים :"השיבה לי ששון ישעך, ורוח נדיבה תסמכני", "הראנו ה' חסדך, וישעך תתן לנו", "קומה עזרתה לנו, ופדנו למען חסדך", "בהיוועדם בבית מועדם, ובגרונם רוממות אל", "להקדיש את קדוש יעקב , ואת אלהי ישראל, ישתבח ויתפאר ויתרומם ויתנשא".