בתי המחסה מגדלנה – הבדלי גרסאות

קיומם של בתי- המחסה לא זכה לתשומת-לב מרובה עד שנת [[1993]], כאשר מסדר נזירות ב[[דבלין]] מכר חלק משטח המנזר לאיש נדל"ן. במנזר התגלו קבריהן הלא מסומנים של 155 חוזרות בתשובה. הקברים אשר הוצאו מן האדמה, עברו שריפה ונקברו שנית בקבר משותף. הדבר עורר שערורייה ציבורית. ב-[[1998]] שודר הסרט התיעודי "מין באקלים קר" בטלוויזיה הבריטית, אשר הציג ראיונות עם דיירות בתי המחסה מגדלנה לשעבר מרי נוריס, ג'וזפין מק'רתי ומרי-ג'ו מק'דונה, שהעידו על התעללות מינית, פסיכולוגית וגופנית מתמשכת, בזמן היותן בבידוד מהעולם החיצון למשך זמן בלתי מוגדר. כמו כן, תנאי המנזרים ואופן הטיפול בדיירותיהם הוצגו בסרט קולנוע עטור השבחים "[[האחיות מגדלנה]]" ([[2002]]), אשר נכתב ובוים בידי [[פיטר מולאן]].

אחרון בתי המחסה נסגר בשנת 1996. ב-[[1999]], נחשפו תופעות דומות בבתי הספר התעשייתיים של אירלנד, בכתבה ששודרה ב[[RTE|טלוויזיה האירית]]. ממשלת אירלנד הקימה ועדת חקירה לבדיקת ההתעללות בילדים, אך הקורבנות נתקלו במכשולים [[ביורוקרטיה|ביורוקרטיים]] בניסיונם לקבל [[פיצוי]]ים. אף אחד מבתי המחסה מגדלנה לא הופיע ברשימת המוסדות שהשוהים בהם זכאים לפיצוי.