אורי בלאו – הבדלי גרסאות

בלאו למד בתיכון [[ליד"ה]]‫ בירושלים{{הערה|1={{nrg1nrg|ערן סויסה|המקור: מי את ענת קם?|091/063|10 באפריל 2010|1|2}}‬}}. בשנים [[2000]]–[[2002]] שימש ככתב הצבאי של ה[[מקומון]] ה[[ירושלים|ירושלמי]] "[[כל העיר]]"{{הערה|[http://declineandfallofwesterncivilization.blogspot.com/2005/05/uri-blau.html uri blau] בבלוג "Decline and Fall of Western Civilization", {{כ}}23/5/05}}. בתפקיד זה הרבה לכתוב על טענות להתנהגות בעייתית של [[צה"ל]] וחייליו, במיוחד במהלך [[האינתיפאדה השנייה]], כמו פרסום עדויות חיילים שטענו להריגת שוטרים פלסטינים בפעולת נקמה בעקבות הריגת חיילים ישראלים ב[[מחסום עין עריק]]{{הערה|{{nrg1nrg|יעקב לזר|משרד הביטחון דחה את בקשתם של הורים שכולים לרשום על מצבת בנם: "נפל במלחמת שלום ההתנחלויות"|254/820|27 בפברואר 2002|archive|}}}}, או דיווח על חיילים שהצטלמו עם ראש כרות של [[מחבל מתאבד]] תוך כדי תחיבת סיגריות לפיו{{הערה|שם=לביא|{{הארץ|אביב לביא|סודות מאחורי הקו הירוק|1.773975|20/2/02}}}}. אופי הסיקור שלו היה שונה מהמקובל בקרב כתבים צבאיים, הן מפני שעבד בשבועון מקומי בו לא היה צורך בדיווח שוטף, והן מפני שסירב להצטרף לתא הכתבים הצבאיים ולא פיתח קשרים עם קצינים בכירים, אלא העדיף לשאוב מידע מחיילים וקצינים זוטרים בשטח{{הערה|שם=לביא}}. חלק מהחשיפות שלו התבססו על [[מידע מסווג|מסמכים סודיים]] שהגיעו לידיו תוך עבירה על החוק{{הערה|{{הערה|{{NFC|[[יהונתן דחוח-הלוי]]|"חפרפרת" בלשכת אלוף הפיקוד?|003-D-33472-00|30 בנובמבר 2008}}}}{{ש}}{{העין השביעית|[[חנוך מרמרי]]|מקורות זה לא רק מים|41240|10 בינואר 2010}}}}. באחד המקרים הועמדה חיילת ל[[דין משמעתי בצה"ל|דין משמעתי]] ונדונה ל-35 ימי מחבוש, באשמה שהדליפה מסמכים מסווגים לבלאו{{הערה|{{ynet|פליקס פריש|חיילת נשלחה לכלא כי "הדליפה מסמכים לעיתונאי"|2212833|29/10/02}}}}.

במהלך חקירה שערך ה[[שב"כ]] התגלה כי בלאו החזיק במסמכים סודיים של צה"ל{{הערה|{{הארץ|עמוס הראל|ראש השב"כ יובל דיסקין: זה חלום של כל מדינת אויב לשים יד על מסמכים מהסוג הזה|1.1196591|8/4/10}}}}. בהתאם להסכם שנחתם בין עורך דינו לבין השב"כ בספטמבר 2009, החזיר בלאו עשרות מסמכים, בתמורה להבטחה שלא יועמד לדין באשמת החזקת אותם מסמכים. בנוסף סוכם על השמדת מחשבו האישי על ידי השב"כ בתמורה למימון מחשב חדש. [[ענת קם]], פקידה לשעבר בלשכת מפקד [[פיקוד המרכז]], נעצרה בחשד שהעבירה את המסמכים לבלאו. חקירתה עוררה את השב"כ לחשוד שבידי בלאו מסמכים סודיים רבים נוספים, שעליהם לא סיפר לאנשי השב"כ ולא העבירם כפי שהתחייב לכאורה{{הערה|{{ynet|ורד לוביץ'|חיילת נשלחה לכלא כי "הדליפה מסמכים לעיתונאי"|3871970|8/4/10}}}}. בתחילת דצמבר יצא בלאו לחופשה ב[[סין]], ובמהלכה החליט, בעצת [[עורך דין|עורך דינו]], שלא לחזור לישראל, מחשש ש[[מעצר|ייעצר]], והוא שהה ב[[לונדון]]{{הערה|1=אלכסנדר כץ, [http://www.ice.co.il/article/view/356205 ענת קם דורשת 2.6 מיליון ש' מ'הארץ': "העיתון הפקיר את המקור של אורי בלאו"], באתר "אייס", 4 באפריל 2013}}. עורך "[[הארץ]]", [[דב אלפון]], ציין כי "יישאר שם ככל שיידרש"{{הערה|1=[http://www.huffingtonpost.com/huff-wires/20100401/us-israel-military-whistleblower Israeli woman detained on military leak accusation] - ידיעה של [[Associated Press]],{{כ}} באתר "huffingtonpost.com", {{כ}}1 באפריל 2010}}. בלאו עצמו התייחס לכך, וכתב: "כשהוסבר לי שאם אשוב ארצה אני עלול להיות מושתק לעד, ושהאמצעי יהיה הגשת כתב אישום נגדי על עבירות מתחום הריגול, החלטתי להילחם. וסליחה על המליצה, אבל לא מדובר פה רק במלחמה על חירותי האישית, אלא על פרצופה של המדינה"{{הערה|שם=לא ברחתי|{{הארץ|אורי בלאו|אורי בלאו שחשף חלק מהמסמכים של ענת קם: לא ברחתי, החלטתי להילחם|1.1196787|9/4/10}}}}. [[משטרת ישראל]] הגדירה את בלאו "[[עבריין נמלט]] הדרוש לחקירה" והוציאה [[צו מעצר]] נגדו{{הערה|{{nrg1nrg|נועם שרביט ואבי אשכנזי|הערכות: קם תחתום על עסקת טיעון עם מאסר|091/800|11 באפריל 2010|1|2}}}}.