פמיניזם פוסט-קולוניאלי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 98:
 
=== פמיניזם פלסטיני ===
נשים [[פלסטינים|פלסטיניות]] בישראל לא רואות את עצמן שייכות לקבוצת הזהות האוניברסלית "אישה" רק מהיותן נשים, ואינן מזדהות עם בעיותיהן ותפיסת עולמן של נשים אחרות ברחבי העולם, וספציפית של נשים אחרות בישראל. נשים אלו מושפעות מהכיבוש ו[[הסכסוך הישראלי-פלסטיני|מהסכסוך הפלסטיני-ישראלי]], [[הריסת בתים בסכסוך הישראלי-פלסטיני|מהריסת כפרים ובתים]] המשפיעה על תפקידיהן הנשיים, ממעמדן בתוך המשפחה [[קהילה|והקהילה]] ומנגישותן ל[[שירותי בריאות]] [[רווחה|ורווחה]], [[השכלה]] ו[[עבודה (כלכלה)|תעסוקה]], ומרווחתן הנפשית. נשים פלסטיניות מושפעות לא רק מהמרחב הקונפליקטואלי אלא גם מהקשרו הפטריארכלי, בסוגיות כמו [[רצח נשים]], [[פוליגמיה]], [[אלימות במשפחה]] ו[[כבוד המשפחה]], ולעתים אף משילוב של השניים. ההסתכלות על מצב הנשים הפלסטיניות מנקודת מבטן לא מאפשר הצגה שטוחה ואחידה של חוויית הדיכוי, אלא דורש בחינה מורכבת גם של מרכיבים כמו שיוך מעמדי ו[[חמולה|וחמולתיחמולתי]].
 
מבחינת [[מוסדות]] [[ישראל|מדינת ישראל]], היחס לסוגיות הייחודיות לנשים פלסטיניות נובע מתפיסת החברה הפלסטינית כ"[[מסורת]]ית", ומכאן מחזק את התערבות המוסדות כסוכני שינוי מערביים שנועדו להפוך אותה ל"[[מודרניזם|מודרנית]]". המדינה המתערבת בסוגיות אלה מושפעת פעמים רבות מתפיסות מערביות אשר משלבות פרקטיקות שליטה חברתית, פוליטית וכלכלית לצורך הטעמת תפיסות ישראליות, מערביות [[ציונות|וציוניות]] אל תוך המשפחה והחברה הפלסטיניות. מטרה זו מושגת באמצעות חיזוק מעמדם של הפטריארכים והחמולתיות הקולקטיבית.{{הערה|אבו רביעה-קווידר, ס', ווינר-לוי, נ'. (2011). "המרחב הפלסטיני, הישראלי והעצמי: מבט מחודש על זירות התמודדות של נשים פלסטיניות בישראל".  '''''המשפט''''', גיליון ט"ז, עמ' 375-398.}}
 
מבחינת הביקורת של הפמיניזם הפלסטיני על הפמיניזם הישראלי המרכזי בארץ ישראל מאז [[הקמת המדינה]], היא דומה מאוד לזו של ה[[פמיניזם מזרחי|פמיניזם המזרחי]], המדגיש את ה[[הדרה חברתית|הדרה]] של השונות מהפמיניזם הישראלי המרכזי.
שורה 106:
מתוך "אנחנו לא באותה סירה: מכתב ל[[פמיניזם בישראל|פמיניסטיות הישראליות]]" בבלוג הפמיניסטי "[[פוליטיקלי קוראת]]":
 
"אנחנו נמצאות בשתי סירות, שונות מהותית. אנחנו, הפמיניסטיות הפלסטיניות, לא צריכות נשים שיטיפו לנו מוסר, שיגידו לנו איך כדאי לנו לנהל את המאבק שלנו – ממש כמו שאתן לא תהיו מוכנות לקבל גברים שיגידו לכן איך לנהל את המאבק שלכן. אנחנו יודעות היטב איך לנהל את עצמנו, איך לדרוש ולקבל את הזכויות שלנו, מה להגיד ומתי! אנחנו יודעות שהמסע שלנו קשה וארוך מאד. הוא כולל התנגדות לכיבוש, התנגדות לפטריארכיה, והתנגדות לנשים שחושבות שיגאלו אותנו מהדיכוי בעוד הן עצמן לוקחות חלק בדיכוי שלנו, אך אין להן האומץ להכיר בכך".{{הערה|{{Citeאיה web|url=זינאתי,
[http://politicallycorret.co.il/%D7%90%D7%A0%D7%97%D7%A0%D7%95-%D7%9C%D7%90-%D7%91%D7%90%D7%95%D7%AA%D7%94-%D7%A1%D7%99%D7%A8%D7%94-%D7%9E%D7%9B%D7%AA%D7%91-%D7%9C%D7%A4%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%99/|title= אנחנו לא באותה סירה. מכתב לפמיניסטיות ישראליות|date=30.9.17|website=], בבלוג "פוליטיקלי קוראת|last=זינאתי|first=איה|archive-url=|archive-date=|dead-url=|access-date=}}", 6 בנובמבר 2016}}
 
== ראו גם ==