המפתח של שרה – הבדלי גרסאות

ביולי [[1942]] פשטה משטרת צרפת על בתיהם של היהודים ברבעים המרכזיים של [[פריז]] וריכזה אותם ב[[ולודרום|וולודרום]] הישן שבעיר לקראת [[גירוש היהודים מפריז (1942)|גירושם]] למחנה ההשמדה [[אושוויץ]]. בעת פשיטת המשטרה על בית משפחת סטרזינסקי ניסתה שרה להציל את מישל, אחיה הקטן ונעלה אותו בארון הקיר שבחדרם וביקשה ממנו לשמור על דממה עד שהיא תבוא לחלצו. המשפחה עם שאר יהודי העיר נכלאו באצטדיון בתנאי דוחק קשים, ללא מזון ומים וללא תנאים סניטריים כלשהם. בחלוף מספר ימים כשהם מורעבים ותשושים, הועברו היהודים במשאיות ל[[מחנה הריכוז דראנסי]], שם הופרדו זה מזה באכזריות ושוכנו ב[[צריף|צריפים]]. בימים אלה כשהיא לבדה, קודחת מחום ומורעבת, שמרה שרה בקנאות על [[מפתח (כלי)|מפתח]] הארון שבו נעלה את אחיה. לאחר תקופת מה במחנה, כשהיא חשה כל העת צורך דחוף לצאת ולחלץ את אחיה הכלוא בארון, הצליחה שרה לברוח מתחת לגדר התיל שהקיפה את המחנה ומצאה מסתור בביתם של זוג חקלאים נוצרים ב[[כפר]] סמוך. בעזרתם חזרה לדירתה בפריז שהייתה כבר מאוכלסת על ידי משפחה אחרת. שרה התפרצה לדירה ופתחה את הארון הנעול במפתח שנשאה כל העת על גופה, וגילתה לחרדתה את גופת אחיה המרקיבה.

במקביל לסיפור העלילה מסופר סיפורה של ג'וליה (שמגלמת [[קריסטין סקוט-תומאס]]) שהיא עיתונאית אמריקאית אשר חיה בצרפת שמנהלת תחקיר מקיף על גירוש יהודי צרפת לאושוויץ. ג'וליה מגלה להפתעתה שהדירה באחד הרבעים המרכזיים של פריז שנמסרת לה ולבעלה על ידי הורי בעלה היא דירה שבה חיו בעבר יהודים (היו אלה משפחת סטרזינסקי). משפחתו עברה לדירה מיד לאחר גירוש היהודים. גילוי זה עורר אצל ג'וליה סערת רגשות והיא החלה חוקרת בעניין את סיפורה הטראגי של משפחת סטרזינסקי ואת אודותיה של שרה. לאחר מסע ממושך ,גילתה ג'וליה ששרה התאבדה בשנת [[1966]] לאחר תקופות דיכאון שחוותה ואיתרה את בעלה הקשיש של שרה ואת בנה כבן חמישים שחי ב[[איטליה]]. במהלך פגישתם גילה שאימו היא [[יהודי]]ה [[ניצול שואה|ניצולת שואה]].