לזר קגנוביץ' – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הויקיפד הנודד (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
הויקיפד הנודד (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
שורה 18:
מאוקראינה פונו 419 מפעלי תעשיה, תחנות חשמל ועוד, ביניהם מפעלים ענקיים בהם עבדו אלפי פועלים. הפינוי הקיף גם את מפעלי התעשייה מאזורי מוסקבה ולנינגרד. בסך הכל פונו בחודשי יולי – נובמבר 1941, 1523 מפעלי תעשיה, מהם 1360 מפעלי תעשייה צבאית. מפעלים אלה פונו ברובם לאזורי הוולגה, להרי אורל, לסיביר ולאסיה התיכונה.
היקף הפינוי של הציוד והאנשים הצריך 5.1 מיליונים של קרונות רכבת. כ- 12 מיליון אנשים פונו עד סוף 1941, מספר זה כולל גם מאות אלפי מפונים ממוסקבה ולנינגרד. בזכות הפינוי, הצליחו יהודים רבים לעזוב את השטח שנכבש על ידי ה[[נאצים]] ולהינצל מ[[השואה|ציפורני מכונת ההשמדה הנאצית]].
קגנוביץ היה חבר הפוליטביורו היהודי שמילא את התפקידים הבכירים ביותר בעת שלטונו של סטלין.
שורה 26:
בשנת 1949 עבר גל אנטישמיות נגד היהודים בבריה"מ, הנקוו"ד החל לרדוף פעילים יהודיים בכל הדרגים. גם קגנוביץ לא ניצל מגל זה, אבל עדיין היה חבר בפוליטביורו הסובייטי. הנקו"ד שקל לחקור את קגנוביץ, אבל סטלין סירב לכך.
לאחר מותו של סטלין היה חבר הקבוצה שעמדה בראשות המפלגה הקומוניסטית, אך כשנבחר חרושצ'וב למזכיר הכללי, בשנת 1957, הודח
לאחר הדחתו הוגלה לסיביר שם שימש כמנהל בית חרושת זוטר
▲הוא מת בגיל 97, זמן קצר לפני [[התפרקות ברית המועצות]] בשנת 1991.
בשנת 1987 יצא בארצות הברית ספר של הסופר סטיוארט קהן, שטען שהוא אחיינו של קגנוביץ וראיין אותו מספר פעמים. סטיוארט קהן האשים את לזר ברעב באוקראינה, בשותפתו לרצח ראשי הצבא והמפלגה ב-1937 ובתכנון הפתרון הסופי ליהודים ו[[משפט הרופאים]]. בני משפחת קגנוביץ' כפרו בכל האישומים וטענו שקהן אינו קשור למשפחתם ומעולם לא ראיין את לזר.
| |||