הגייה אשכנזית – הבדלי גרסאות

לעומת זאת כשהחלה החייאת הדיבור העברי בארץ ישראל, בראשית [[המאה ה-20]], הוחלט לאחר דיונים ב[[ועד הלשון העברית|וועד הלשון]] לאמץ דווקא את ה[[הגייה ספרדית|הגייה הספרדית]]. מה שאירע למעשה הוא יצירתה של הגייה עברית חדשה המשלבת בין ההגייה האשכנזית להגייה הספרדית: בשטח התנועות - נשתמרה מערכת חמש התנועות של ההגייה הספרדית, ואולם לא התקיים ביצוע השווא הנע והדגש החזק, שהיו בהגייה הספרדית. בשטח העיצורים - נשתמר אי ביצועם של העיצורים הנחציים, כפי שהיה נהוג בהגייה האשכנזית ואצל מרבית דוברי ההגייה הספרדית. את העיצורים הלועיים ([[ח]] ו[[ע]], ובמידה פחותה יותר [[ר]]) יש שהוגים (חלק מה[[מזרחים]]) ויש שאינם ([[אשכנזים]] וחלק מהמזרחים). בניגוד להגייה הספרדית, ובהתאם לזו האשכנזית, הגיית דגש חזק לא נשמרה. בניגוד להגייה האשכנזית, ובהתאם לזו הספרדית, לא השתמר ההבדל בין [[ת]] רפה לת דגושה. בשטח ההטעמה - נשתמרה ההטעמה הספרדית, הדקדוקית.

 

 

הספרות והשירה העברית המשיכו להתקיים בהגייה אשכנזית עד [[שנות השלושים]], ואז החלה להיכתב שירה עברית בהגייה הישראלית החדשה. (שירים מסוימים מושרים עד היום בהטעמה מלעילית, לרבות [[התקווה|ההמנון הלאומי]] של מדינת ישראל).