רות אוסבורן – הבדלי גרסאות

בשנת 1751, במחוז [[הרטפורדשייר]], רות אוסבורן, קשישה ענייה, הלכה לחווה של אדם בשם באטרפילד, סמוך לעיירה טרינג, והתחננה למעט [[חובצה|חלב]]. באטרפילד סירב לה באופן אכזרי במיוחדגס, והיא הלכה משם בכעס, כאשר -, לדברי באטרפילד -, היא מסננת לעבורלעברו שהוא"המלך ישלםיקח אותך ואת חזיריך על כךהאנוכיות שלך". כשמספרכעבור זמן מה, מספר מעגלותיו חלו, ובאטרפילד עצמו לקה בהתקפי [[פרכוס אפילפטי|אפילפסיה]]. באטרפילדבעזרת עזבחבריו את החווהושכניו, ופתחהוא מסבאה,החליט ושםשהוטל המקומייםעליו ריכלו[[כישוף]], עללמרות בישהתקפי מזלו,אפילפסיה ושכנעושהיו אותולו שהיהעוד מדוברקודם, אחרי שחלה ב[[מכשפה|כישוףכולרה]]. הםחבריו במסבאה המליצו לבאטרפילד לפנות ל[[מכשפה לבנה]] או אשת קאנינגחכמה {{אנג|cunning woman}} כדי למצוא מרפא. אישהחכמה זקנה הובאה מ[[נורת'האמפטונשייר|נורתהמפטונשייר]], והיא אישרה חשדותיהם, שכבר הופנו כלפי רות אוסבורן ובעלה ג'ון, שניהם זקנים בלתי מזיקים בני יותר משבעים, שחיו בשולי החברה, בבית עבודה, וחיו מנדבות. שישה שומרים חמושים בקלשונים הועמדו להגנת החווה כדי לוודא שלא יוטלו שם כשפים נוספים.{{הערה|שם=ווטר|[http://www.watfordobserver.co.uk/news/nostalgia/crimelibrary/theosbornesoftring/ The Osbornes of Tring], The Watford Observer}}

עד מהרה, יצאה האשמה פומבית נגד הזוג, וכרוז העיירה הוציא הודעה שבהסכמת הקהילה, יתנהל הליך הטבעה. למרות שעל פי חוק כישוף כבר לא היה פשע, את האמונות של העם היה יותר קשה לשנות. גורמים רשמיים, כמו שופט המחוז, העלימו עין, כנראה כי הבינו את הלך הרוח הציבורי ולא רצו להסתכן שהזעם יופנה אליהם. בכל מקרה, לא היה קיים אז באנגליה גוף כמו משטרה, שיכל למנוע הפקרות של החוק. בהודעה שפורסמה לא נאמר במפורש שמדובר בכישוף, אך תהליך ההטבעה שהובטח - שגם היה מובטח למשוך קהל -– הצביע על כך שמדובר במשפט מכשפות. על פי הכרוזים, "תיערך הטבעה פומבית לגבר ואישה בעוון מעשיהם הרשעים", כלומר, ההליך היה ספק משפט וספק כבר עונש. ההטבעה נקבעה ליום 22 באפריל 1751.

המון גדול של כ-5000 אנשים נאסף במרכז טרינג ביום המיועד, שכלל אנשים מכל שכבות החברה - העשירים והעניים, רכובים על סוסים והולכי רגל, ילדים, מבוגרים וזקנים. האירוע נחשב כאטרקציה גדולה, והקהל הגיע כדי לראות את משפטה של רות, היכללות בעלה ג'ון במשפט היה מקובל עליהם אך לא האירוע המרכזי. פקידי העיירה חששו לשלומם של רות וג'ון, והעבירו אותם מבית העבודה שם נכלאו עד המשפט אל הכנסייה, שם קיווה שיהיו בטוחים. כשהשניים לא נמצאו בבית העבודה, ההמון הזועם החל לפרק את המקום - שברו חלונות, הפילו צד אחד של הבית, והתחילו לאיים לשרוף את המקום., ואת מנהל בית העבודה בתוכו. המנהל, ג'ון טומקינס, לבסוף סיפר לפורעים היכן רות וג'ון. השניים נגררו מתוך הכנסייה, כאשר הגברים שאחזו בהם בועטים בהם ויורקים עליהם. הם הופשטו, וכשידיהםוכשאצבעות ידיהם כבולות לבהונות רגליהם -– נזרקוהושבו בכיסא הטבעה (מתקן שהיה מיועד למבחני מכשפות מסוג זה), והורדו לתוך האגםהמים, ונמשכו לכאן ולשם בעזרת המכונה. ברותרות, שהייתה עטופה בסדין כדי למנוע בריחה, צפה מספר פעמים לפני המים כשהסדין התמלא באוויר בגרירה, ואיש בשם תומאס קולי, מנקה ארובות, חבט חבטובה במקל כדי לוודא שתישאר מתחת למים, שהיו כה בוציים שהיא נחנקה. כשהוציאו אותה מהמים, וזרקו את גופתה העירומה לגדות האגם, היא הייתה נטולת רוח חיים. האנשים אז כבלו את גופתה לבעלה ג'ון. על פי השמועה הוא נפח נשמתו כעבור מספר דקות, אך למעשה הוא התאושש והגישמספיק כדי להגיש עדות במשפט שנערך לאחר הרצח של רות, וכנראה מת כעבור מספר ימים.{{הערה|שם=ווטר}}

רקתומאס אדםקולי אחדהפך עמדלגיבור למשפטעממי בסופובאותו שליום, דבראך כשדבר המקרה הופץ, הרשויות המחוזיות החליטו לא להתעלם. חוקר מקרי המוות קבע שמדובר ברצח בכוונה תחילה על ידי תומאס קולי, מנקה ארובות, ועשרים אנשים נוספים לא ידועים. קולי נעצר כמנהיג האירוע, אשר גם אסף כסף מהנוכחים כשהבטיח להם להראות להם "הטבעת מכשפה זקנה", ואיתו שני גברים נוספים - ויליאם המבלס וצ'ארלס יאנג. במשפטו,רק קולי עמד בסופו של דבר למשפט, בו הוא טען שהוא נכנס למים כחבר, במטרה להציל את רות. אך חבר המושבעים הרשיע אותו, והוא נידון למוות. הוא הוצא להורג למחרת, ביום 24 באוגוסט 1751. הציבורמכיוון שהציבור היה סימפתי כלפי קולי, ושלאוכדי כדרכםלמנוע נסיונות להצילו, לאההוצאה באולהורג לצפותנערכה בתלייתו.עם אךתהלוכה כמהצבאית. אלפים עמדו לצידי הדרכים כדי ללוות אותו בדרכו, כאשר טענות עלו מביניהם שזה מקרה קשה לתלות אדם על השמדת מכשפה רעה.{{הערה|Report ofלאחר the caseתלייתו, Gentleman'sעמוד magazineהתלייה נותר על כנו לתקופה, Augכאזהרה 1751}}לתושבים לא לקחת את החוק לידיהם.

מבחינת הרשויות, המטרה הייתה להעביר מסר שאין כזה דבר מכשפות, ובחרו במקרה של קולי כדי להוות דוגמה. לפיכך, קולי נאלץ לחתום בלילה לפני הוצאתו להורג על הצהרה, שתיקרא לקהל שנאסף, ועל פיה אין כזה דבר מכשפות:{{הערה|Report of the case, Gentleman's magazine, Aug 1751}}

== מקורותלקריאה נוספת ==