בשר חזיר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ מקור?
אחידות במיקום הערות שוליים
שורה 1:
[[קובץ:American Pork Cuts he.svg|שמאל|ממוזער|250px300px|חלקי החזיר לפי החיתוך הנהוג ב[[ארצות הברית]]]]
{{ערך תזונתי
|יישור לימין=
שורה 34:
 
חלקים שונים של הבשר, בדומה ל[[בשר בקר]], הם צלעות, צוואר, סינטה, [[פילה]], ירך וכולי. סוגים שונים של בשר חזיר [[עישון מזון|מעושן]] הם:
* [[קותל חזיר]] (אנגלית: [[בייקון]]; גרמנית: שפֶּק) - נתח בשר חזיר מומלח מגב החיה, צדדיה או בטנה.
* [[שינקן|שִינְקֵן]], "שִינְקֵה" או '''הַאם''' - בשר [[ירך]] ו[[עכוז|אחוריים]] של חזיר, מעושן או מבושל.
* [[פרושוטו]] - שוק וירך חזיר מומלחות ומיובשות (פירושוטו קרודו) או מבושלות (פירושוטו קוטו) בנוסח צפון [[איטליה]].
שורה 55:
{| border=1 cellpadding=4 cellspacing=0
|- bgcolor="#F0F0F0"
| colspan="3"| טבלת צריכה עולמית לשנת 2006
|- bgcolor="#F0F0F0"
| אזור || [[טון מטרי|טונות]] {{ש}}(מיליונים) ||צריכת בשר לנפש {{ש}}(ק"ג)
שורה 86:
[[חז"ל]] מספרים שבמלחמת האחים שבין [[הורקנוס השני|הורקנוס]] ו[[אריסטובולוס השני|אריסטובולוס]], שלחו אנשי הורקנוס שצרו על [[הר הבית]], חזיר בתור [[קורבן (יהדות)|קורבן]] במקום הבהמות הכשרות שהיו שולחים עד אז. חז"ל מספרים שהזעזוע היה כה גדול, עד ש"באותה שעה אמרו: ארור אדם שיגדל חזירים בארץ ישראל"{{הערה|1=[[מסכת סוטה|סוטה]] מט ב}}.
 
במדרש חז"ל מופיע, שלעתיד לבוא עתיד חזיר להיטהר, כלומר שיהא מותר לאוכלו, ה[[חיים בן עטר|אור החיים]] מבאר שאין הכוונה שהאיסור לאכול בעל חיים ללא סימני טהרה, יבוטל, שכן מ[[עיקרי האמונה היהודית]] היא שהתורה לא תשונה, אלא שבעתיד החזיר יחל לעלות גרה, ולכן יהיה חיה טהורה, המותרת באכילה.{{הערה|{{ציטוטון|"והוא גרה לא יגר": פירוש: תנאי הוא הדבר, 'כל זמן שהוא גרה לא יגר'. אבל לעתיד לבוא - יעלה גרה ויחזור להיות מותר. ולא שיישאר בלא גרה ויותר, כי תורה לא תשונה.|אור החיים, פירושו ל[[S:ויקרא יא ז|ויקרא יא, ז]]}}}}.
 
ה[[טאבו (סוציולוגיה)|טאבו]] היהודי הבולט על החזיר קיבל גם ביטוי ב"[[חוק איסור גידול חזיר]]" שנחקק ב[[מדינת ישראל]], האוסר על גידול חזירים, ו[[חוק הרשויות המקומיות (הסמכה מיוחדת)]], תשי"ז-1956, המסמיך [[רשות מקומית]] להתקין [[חוק עזר עירוני]] שיגביל או יאסור מכירת בשר חזיר ומוצריו הנועדים לאכילה.
 
גם ב[[אסלאם]] קיים איסור לאכול בשר חזיר. ה[[קוראן]] מזכיר את האיסור כמה פעמים, למשל ב[[סורת אל-בקרה]]: "המאמינים, אכלו מן הדברים הטובים אשר שלחנו לפרנסתכם, והודו לאללה אם אתם עובדים אותו. הוא אסר עליכם רק את הנבלה, את הדם ואת בשר החזיר..." (סורה 2, 172-173). באחד המקומות מציין הקוראן כי זהו אחד האיסורים שהוטלו על היהודים, וגם המוסלמים מצווים לדבוק בו, אם כי הוא מגנה את היהודים על כך שהרחיבו את איסורי הכשרות מעבר לדרוש: "הוא אסר עליכם רק את הנבלה, את הדם ואת בשר החזיר (...) ועל היהודים אסרנו את אשר הזכרנו לפניך קודם לכן, ולא גרמנו להם עוול, אלא הם גרמו עוול לעצמם" (סורה 16, 115-118).
 
במספר דתות נוספות נהוג להימנע מבשר חזיר, בהתבסס על האיסורים בספר ויקרא ובספר דברים, בהן [[ראסטפארי]], [[הכנסייה האתיופית האורתודוקסית]] ו[[הכנסייה האדוונטיסטית של היום השביעי]].
שורה 105:
 
הוגים מודרניים ניסו לחפש את המניע להימנעות מאכילת החזיר בדינמיקה החברתית-תרבותית של אותה תקופה. מספר השערות הוצעו בעניין:
* החברה, שבגלל אילוצים סביבתיים-כלכליים איננה יכולה לגדל חזירים, היא חברת [[נווד]]י המדבר. החזיר אינו בנוי לחיי ה[[מדבר]]: הוא אינו מסוגל להליכה ממושכת למרחקים ארוכים, והמזון המצוי במדבר אינו מתאים ל[[קיבה|קיבתו]]. בעקבות זאת, היו שהציעו שמקור האיסור על אכילת החזיר בקרב בני ישראל הוא מוצאם כנוודים שהגיעו מן המדבר. למרות שהתיישבו בארץ שאפשר היה לגדל בה חזירים, הם הוסיפו לשמור על מנהגים ועל הרגלי תזונה קודמים. בעמדה זו תמך [[אוטו אנטוניוס]] שכתב: {{ציטוטון|נציין עובדה אחת, את העדרם של החזירים אצל העמים הנוודים. החזיר, בניגוד ליונקים אחרים, אינו יכול לרעות על-פני מרחקים גדולים, ולכן הימצאותו במשק החי של שבטים מסוימים מעידה על היותם יושבי קבע. נוודים רועים אמיתיים לא גידלו חזירים מעולם, וכיוון שעמים אלה ראו את עצמם כעליונים על תושבי הקבע, הרי הבוז לחזיר כחית-בית של התושבים, גרם לדחיית החיה והכרזתה כטמאה. ביזויה של חית-הבית, שזוכה להערכה של יושבי הקבע, מתוארת אצל הרודוטוס בהתייחסות לסקיתים. אולם, תופעה זו מוכרת בייחוד אצל הרועים הנוודים השֵמיים והחַמיים. אצל אלה היא אף קיבלה כסות דתית ונותרה כאיסור אכילה, גם כאשר הגיעו הנוודים לישיבת קבע [...]. איסור אכילת החזיר, כאיסור דתי, הוא תולדה של סלידתם של הרועים הנוודים מיושבי הקבע.{{הערה|Otto Antonius, Stammesgeschichte der Haustiere, Verlag von Gustav Fischer, Jena 1922. תרגם מגרמנית: גדעון אילת.}}.}}
 
:גם שמעון בודנהיימר כתב: {{ציטוטון|ראוי לציין, שכל העמים המשקצים את החזיר הם נוודים או צאצאיהם של נוודים. לעומת זאת החזיר הוא חיית-הבית בה"א הידיעה של החקלאות המיושבת.{{הערה|1=שמעון בודנהיימר, החי בארצות המקרא, כרך ב', הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים 1956.}}.}}
* החברה, שבגלל אילוצים סביבתיים-כלכליים איננה יכולה לגדל חזירים, היא חברת [[נווד]]י המדבר. החזיר אינו בנוי לחיי ה[[מדבר]]: הוא אינו מסוגל להליכה ממושכת למרחקים ארוכים, והמזון המצוי במדבר אינו מתאים ל[[קיבה|קיבתו]]. בעקבות זאת, היו שהציעו שמקור האיסור על אכילת החזיר בקרב בני ישראל הוא מוצאם כנוודים שהגיעו מן המדבר. למרות שהתיישבו בארץ שאפשר היה לגדל בה חזירים, הם הוסיפו לשמור על מנהגים ועל הרגלי תזונה קודמים. בעמדה זו תמך [[אוטו אנטוניוס]] שכתב: {{ציטוטון|נציין עובדה אחת, את העדרם של החזירים אצל העמים הנוודים. החזיר, בניגוד ליונקים אחרים, אינו יכול לרעות על-פני מרחקים גדולים, ולכן הימצאותו במשק החי של שבטים מסוימים מעידה על היותם יושבי קבע. נוודים רועים אמיתיים לא גידלו חזירים מעולם, וכיוון שעמים אלה ראו את עצמם כעליונים על תושבי הקבע, הרי הבוז לחזיר כחית-בית של התושבים, גרם לדחיית החיה והכרזתה כטמאה. ביזויה של חית-הבית, שזוכה להערכה של יושבי הקבע, מתוארת אצל הרודוטוס בהתייחסות לסקיתים. אולם, תופעה זו מוכרת בייחוד אצל הרועים הנוודים השֵמיים והחַמיים. אצל אלה היא אף קיבלה כסות דתית ונותרה כאיסור אכילה, גם כאשר הגיעו הנוודים לישיבת קבע [...]. איסור אכילת החזיר, כאיסור דתי, הוא תולדה של סלידתם של הרועים הנוודים מיושבי הקבע.{{הערה|Otto Antonius, Stammesgeschichte der Haustiere, Verlag von Gustav Fischer, Jena 1922. תרגם מגרמנית: גדעון אילת.}}}}
 
:גם שמעון בודנהיימר כתב: {{ציטוטון|ראוי לציין, שכל העמים המשקצים את החזיר הם נוודים או צאצאיהם של נוודים. לעומת זאת החזיר הוא חיית-הבית בה"א הידיעה של החקלאות המיושבת.{{הערה|1=שמעון בודנהיימר, החי בארצות המקרא, כרך ב', הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים 1956.}}}}
:מנגד, החוקר בריאן הסה, מתייחס אל דעה זו במידה מסוימת של זלזול, ונשאר עם המסקנה, שאי-אפשר להסביר את הסיבה לחקיקת החוק.
 
:ייחוס האיסור על אכילת חזיר למוצא הנוודי של בני ישראל מתאים יותר לדעות החוקרים שבני ישראל היו ממוצא של נוודי מדבר. אולם לשיטת אלו הגורסים שמוצאם של בני ישראל מנוודים בארץ המזרע, ההסבר הוא חלקי מאוד, מכיוון שנוודים בארץ המזרע (כמו בדואים החיים בתוך ארץ נושבת) יכולים לגדל דור אחד של חזירים כאשר הם עוצרים לחניית חורף, שכן בזמן זה הם גם זורעים תבואה.
 
* השערה האומרת שיהודים לא יכלו לגדל חזירים בגלל ה[[אקלים]] החם של ארץ ישראל.{{מקור}} אחרים טוענים שגידול חזירים נהג במזרח התיכון על ידי עמים אחרים בתקופות שונות (לרבות באזור ההר, שבו התיישבו הישראלים) וכן מגידולם באזורים של [[קו המשווה]] ([[אינדונזיה]], [[הודו]] וכדומה) היום ובעבר.{{מקור}}
* ה[[אנתרופולוג]] [[מרווין הריס]] טען שמכיוון שבאזורי ההתיישבות של הישראלים באזור ההר המרכזי לא היה [[יער]], הם לא יכלו לגדל חזירים האוהבים לאכול את [[בלוט]]י ה[[אלון]].{{מקור}} אחרים טוענים שמציאות אלונים אינה תנאי הכרחי לגידול חזירים וישנם אזורים ללא אלונים בהם מגודלים חזירים.{{מקור}} בנוסף, נילי ליפשיץ טוענת שאזור ההר המרכזי היה מכוסה ביער הארץ-ישראלי, והאלון הוא אחד מעציו העיקריים.{{הערה|1=Nili Liphschitz & Gideon Biger, “Ancient dominance of the Quercus calliprinos – Pistacia palaestina association in Mediterranean Israel”, Journal of Vegetation Science 1:67-70 1990}}.
* הערך על החזיר ב-The Anchor Bible Dictionary, מסכם את הדברים כך: "חפירות ארכאולוגיות מראות, שבאותם אזורים שבהם נאסרה אכילת חזיר על-פי חוקים יהודיים או מוסלמיים, גידלו חזירים בכמויות משמעותיות בתקופות אחרות. עובדה זו מובילה למחשבה, שהאיסור על החזיר הוא עניין של תרבות יותר מאשר של סביבה."
 
* החוקרים [[ישראל פינקלשטיין]] ו[[ניל אשר סילברמן]] כותבים:
:{{ציטוטון|את האיסור על אכילת חזיר לא ניתן להסביר בנימוקים סביבתיים או כלכליים בלבד. למעשה, אפשר שזהו הרמז היחיד שיש בידינו לזהוּת ספציפית ומשותפת בין תושבי הכפרים בהר שממערב לירדן. אפשר שראשוני הישראלים חדלו לאכול חזיר רק מפני שהעמים סביבם – יריביהם – אכלו אותו. [...] חמש-מאות שנה קודם לחיבור הטקסט המקראי, על חוקיו המפורטים וכללי הכשרות שלו, בחרו בני-ישראל – מסיבות שטרם התבררו עד תום – שלא לאכול חזיר.}}{{הערה|1= ישראל פינקלשטיין וניל אשר סילברמן, [[ראשית ישראל (ספר)|ראשית ישראל]] עמ' 128}}
* יש המשערים כי הרתיעה הרבה דווקא מהחזיר קשורה בכך ש[[חזיר בר|חזיר הבר]] היה אחד מסמליו של [[הלגיון העשירי פרטנסיס]], שהחריב את [[בית המקדש השני]] בעת [[המרד הגדול]].{{מקור}}
 
==ראו גם==
שורה 127 ⟵ 124:
 
==לקריאה נוספת==
* מירצ'ה אליאדה, תולדות האמונות והרעיונות הדתיים, תרגם מאנגלית: יותם הראובני, כרך א', הוצאת נמרוד, תל אביב 2001.
* [[מרי דגלס]], טוהר וסכנה: ניתוח של המושגים זיהום וטאבו, תרגמה: יעל סלע, הוצאת רסלינג, תל אביב 2004.
* אהרון ששון, "כלכלת בעלי החיים (צאן ובקר) לאור המחקר הזואו-ארכאולוגי בשכבה II (מאה 8 לפנה"ס) בתל באר-שבע", חיבור לשם קבלת התואר דוקטור לפילוסופיה, תל אביב 2004
* [[דפנה ברק ארז]], חוקים וחיות אחרות: דת מדינה ותרבות בראי חוקי החזיר, [[הוצאת כתר]] והוצאת [[אוניברסיטת בר-אילן]], 2015.
 
<div style="direction: ltr;">
 
* Brian Hesse, “Pig Lovers and Pig Haters: Patterns of Palestinian Pork Production”, Journal of Ethnobiology, Winter 1990.
* Brian Hesse and Paula Wapnish, “New Perspectives and Evidence on Ethnicity and the Pig * in the Levant”, ASOR, Annual Meeting, November 1995.
* Brian Hesse and Paula Wapnish, Pig Use and Abuse in the Ancient Levant: Ethnoreligious Boundary Building with Swine, Birmingham (Alabama), 1997.
* Frederick E. Zeuner, A History of Domesticated Animals. Hutchinson, London 1963.
</div>