תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←‏משטרי העריצות כיום: הגהה, replaced: סודן ← סודאן באמצעות AWB
Levi-va (שיחה | תרומות)
מ הוספת קישור לפולחן אישיות
שורה 9:
'''[[משטר טוטליטרי]]'''- דמות סמכות עליונה שפועלת בתוך מסגרת מפלגתית רחבה ששולטת ומשתפת פעולה עם המנהיג, המנהיג פועל מתוך אידאולוגיה שאותה הוא שואף להגשים, וכך זוכה לתמיכה רחבה ונאמנות מהעם שמאמין כי האידאולוגיה היא דרך החיים הטובה ביותר עבורו. במקרים רבים, הדיקטטור פועל במידה רבה לרווחת העם (דואג לאוכל, חינוך ושירותים כללים אחרים), אבל שולל באופן מוחלט את זכויותיו ורודף מתנגדים והאידאולוגיה מוחדרת לעם תוך אלימות פיזית ונפשית קשה מאוד. דוגמאות: משטרים [[סטליניזם|סטליניסטיים]] למיניהם (תחת הכותרת של "[[קומוניזם]]"), המשטר ה[[תאוקרטיה|תאוקרטי]] ב[[איראן]], [[טליבאן|הטליבאן]], [[היטלר]] ו[[נאצים|הנאציזם]], וה[[פשיזם]] של [[מוסוליני]] ו[[פרנקו|פרנסיסקו פרנקו]] בספרד.
 
'''פולחן אישיות''' : במשטר טוטאליטרי הדיקטטור הוא מנהיג בעל סמכות עליונה בכל ענייני המדינה והוא מפאר את שמו בשם האידאולוגיה ובנוסף אליה, אך הוא תמיד מציב את האמונה כעליונה ביותר. פולחן האישיות נועד לגרום לעם לציית להשקפה ולגייס את תמיכת ההמונים, בעוד שהמנהיג מבטיח שהשליטה הבלעדית שלו היא חלק מהתורה והיא תביא להגשמת האידאולוגיה ותיתן לעם התעלות, אוטופיה וגאולה : למשל [[היטלר]] הוא הפירהר אך התורה הנאצית היא העליונה והנשגבת ביותר, כך גם [[סטלין]] טיפח [[פולחן אישיות]] אך פעל לכאורה בשם אידאולוגיה "קומוניסטית" (ראו [[סטליניזם]]).
 
'''בעריצות''' השליט הוא חזות הכל והוא המדינה כשהוא פועל ללא אידאולוגיה נשגבת ומבוהקת סביבו, העריץ מפאר את עצמו כדי לטשטש את השנאה אליו ולהבליט את היותו הדמות שמחזיקה את המדינה ובלעדיו היא תחדל להתקיים או שיקרה בה אסון כבד, ומצייר את עצמו כדמות הרואית שהציל את המדינה מפני חידלון ולמעשה שולט בה מתוך חובה ומתוך מצב של חוסר ברירה, וכך הוא יוצר בהמונים תלות נפשית שמדכאת את יצר השנאה אליו. (למשל ללא קדאפי לוב תתפורר ותחזור למצב של מלחמות שבטים עקובות מדם).