ענישה – הבדלי גרסאות

בשנת 1997 פורסם דו"ח ועדת גולדברג (הועדה לבחינת דרכי ההבניה של שיקול הדעת השיפוטי בגזירת הדין), שמונתה על מנת לבחון כיצד ניתן להנחות את השופטים בבואם להטיל עונשים. רוב חברי הוועדה הציעו שהעקרון המרכזי בגזירת דין יהיה "עקרון ההלימה" - שהעונש יהלום את חומרת העבירה הפלילית (בכך תמכה הוועדה בגמול כמטרה עיקרית בענישה). כדי לממש עיקרון זה, הוצע שיקבע בחוק "עונש מוצא"{{הערה|{{קישור כללי|הכותב=[[אורן גזל-אייל]] ו[[רות קנאי]]|כתובת=http://knesset.gov.il/committees/heb/material/data/H11-01-2010_17-30-27_kanay-gezel-sofi!!!.pdf|כותרת=בחירת עונשי מוצא - שיטה ויישום|אתר=|תאריך=}}}} עבור כל עבירה, ויהיה ניתן לחרוג ממנו רק בהתקיים נסיבות מחמירות או מקילות שיפורטו בחוק. בשנת 2006 הונחה על שולחן הכנסת הצעת חוק ממשלתית שביקשה ליישם את המלצות הוועדה, אך לא נעשה התקדמות בהליך החקיקה של הצעת החוק{{הערה|1=הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 92 ) (הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה), התשס"ו 2006}}. במקום זה תוקן חוק העונשין (תיקון מס' 113 נכנס לתוקף ביום 10/07/2012).

המחוקק מבקש בכך, בין היתר, להעניש בהתאם לעקרון החוקיות אשר עומד בבסיס דיני העונשין ולפיו אין מקום לענישה לא אחידה. המחוקק ביקש להסדיר את הליך קביעת העונש על ידי ביהמ"ש בחוק כך שלא יהיו מקרים בהם עבריינים שביצעו עבירה דומה יקבלו עונשים שונים במידה רבה. המחוקק קבע את העקרונות והשיקולים שינחו את ביהמ"ש בקביעת העונש ואת משקלם היחסי, {{סחפ|חוק העונשין|פרק ו סימן א1|בסימן א'1 לחוק העונשין-}} "הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה" .

[[s: {{סחפ|חוק העונשין#|פרק ו|סעיפים 40א-40יד]]}} לחוק העונשין מונים שלושה שלבים עיקריים בגזירת העונש על הנאשם:

השלב הראשון - קביעת מתחם ההלימה לפי {{סחפ|חוק העונשין|סעיף 40א|סעיפים 40א- 40ג}}. על השופט לקבוע את מתחם העונש ההולם את מעשה הנאשם לפי שלושה קריטריונים:

# '''חומרת מעשה העבירה''' - הערך החברתי הנפגע מביצוע העבירה ומידת הפגיעה בו.

# '''נסיבות הקשורות בביצוע העבירה''' - {{סחפ|חוק העונשין|סעיף 40ט|בסעיף 40ט}} מפרט המחוקק את הנסיבות אותן יש לשקול וביניהן התכנון שקדם לעבירה, הנזק שנגרם או היה צפוי להיגרם מביצוע העבירה, קרבה לסייג לאחריות פלילית ואכזריות והתעללות. 

# '''מידת אשמו של הנאשם'''.

השלב השני - חריגה ממתחם ההלימה.{{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=אורן גזל אייל|שם=חריגה ממתחם העונש ההולם|כתב עת=ספר דורית ביניש|עמ=539|שנת הוצאה=2017|קישור=http://weblaw.haifa.ac.il/he/Faculty/GazalAyal/Publications/Deviation_From_Range.pdf}}}} לאחר שנקבע המתחם הראשוני של העונש לפי עקרון ההלימה, רשאי השופט לחרוג ממתחם ההלימה תחת שני שיקולים:

# '''הגנה על שלום הציבור:''' - {{סחפ|חוק העונשין|סעיף 40ה|סעיף 40ה}} קובע שלמען הגנה על שלום הציבור רשאי השופט להחמיר את עונשו של העבריין ולחרוג ממתם ההלימה. עם זאת, המחוקק הגביל חריגה זו וקבע שלא תהיה החמרה ניכרת מעבר למתחם ההלימה.

# '''שיקום:''' - {{סחפ|חוק העונשין|סעיף 40ד|סעיף 40ד}} קובע שניתן להקל בעונשו של העבריין במקרים בהם השתכנע השופט שהעבריין יכול להשתקם ולשנות את דרכיו באמצעות עזרה מקצועית או רצון. לעומת ההגנה על שלום הציבור, במקרים של אפשרות שיקום לא הגביל המחוקק את החריגה ממתחם ההלימה והשופט רשאי להקל באופן משמעותי בעונש כדי לאפשר שיקום והשתלבות חוזרת בחברה.

השלב השלישי - קביעת העונש הספציפי בתוך מתחם הענישה. בשלב האחרון השופט קובע את עונשו של הנאשם בתוך המתחם לפי שיקולים המחמירים או מקלים בעונשו.

# שיקולי הרתעה אישית והרתעת הרבים - {{סחפ|חוק העונשין|סעיף 40ו|סעיפים 40ו}} ו40ז{{סחפ|חוק העונשין|סעיף 40ז|ו-40ז}}.

# נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה. - לפי {{סחפ|חוק העונשין|סעיף 40יא|סעיף 40יא}} יש לקחת בחשבון שיקולים כגון פגיעת הענישה בנאשם ובמשפחתו, שיתוף הפעולה של הנאשם עם רשויות אכיפת החוק, התנהגות חיובית של הנאשם ותרומתו לחברה, נסיבות חייו, עברו הפלילי ועוד.  

# נסיבות נוספות. - {{סחפ|חוק העונשין|סעיף 40יב|בסעיף 40יב}} המחוקק השאיר לבית המשפט פתח לשקול נסיבות נוספות שהמחוקק לא מנה בחוק, כדי לקבוע את העונש הספציפי של הנאשם.

==הביקורת על השימוש בענישה כאמצעי חינוכי{{הערה| שרה שמעוני, שרית סגל וורדה שרוני (1997), "http://www.mofet.macam.ac.il/ktiva/publish/catalog/Pages/theory/634658753858107705.aspx משמעת בכיתה: היבטים פסיכולוגיים וחינוכיים]". מכון מופ"ת}}==