הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1924 – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ שמו גיפורד פינצ'ו |
Tomer T Bot (שיחה | תרומות) מ וויליאם -> ויליאם, replaced: וויליאם ← ויליאם (5) באמצעות AWB |
||
שורה 58:
[[קובץ:William Edgar Borah cph.3b46014.jpg|שמאל|ממוזער|230px|הסנאטור ויליאם בורה מאוהיו.]]
קולידג' החליט לחסל את האיום מצד ג'ונסון בכך שניסה לזכות לתמיכה מצד ליברלים. הוא התחבר אל הסנאטור
בנוסף לכך, היה על קולידג' לבנות מחדש את התשתית הארגונית של המפלגה שלו. ווילאם באטלר, יו"ר המפלגה, לא הפגין חיוניות מספקת בתפקיד, וקולידג' נאלץ ללכד את מפלגתו. הוא היה צריך לבסס את שליטתו במפלגה כדי להבטיח את מועמדותו.
שורה 70:
[[קובץ:James Eli Watson.jpg|שמאל|ממוזער|230px|הסנאטור ג'יימס ווטסון]]
כדי לחסל את ג'ונסון, קולידג' השתמש בקשריו. הוא ארגן מפגש בין מנהל מסע הבחירות שלו,
[[קובץ:William Butler.jpg|ימין|ממוזער|280px|ויליאם באטלר, שניהל את מסע הבחירות של קולידג']]
שורה 76:
הסנאטור מקליפורניה המשיך במירוץ, אולי כדי לגרום לקולידג' לאמץ שיטות פרוגרסיביות יותר, במיוחד כנגד השחיתות. ג'ונסון הוביל את התנועות שהובילו לפיטורי התובע הכללי ומזכיר הצי. כדי לפגוע במעמדו של ג'ונסון במדינות חקלאיות, הנשיא העלה את המכס על חיטה, ואישר עוד הלוואות לחוות. בצפון דקוטה, מאמציו של הנשיא השתלמו: קולידג' ניצח, כשלה פולט היה במקום השני וג'ונסון רחוק מאחור. אולם קולידג' לא זכה ברוב הקולות וג'ונסון נשאר במירוץ. בסוף מרץ, ג'ונסון בקושי ניצח את קולידג' בבחירות בדרום דקוטה, בתמיכת הסנאטור המקומי פיטר נורבק. זה היה הניצחון היחיד שלו. באפריל קולידג' ניצח אותו בקלות במישיגן, אילינוי, נברסקה, אוקלהומה, ניו ג'רזי ואוהיו. ג'ונסון סירב לפרוש ומסע הבחירות שלו התחיל לקרטע במאי: קולידג' ניצח את ג'ונסון אפילו בקליפורניה, המעוז של הרפובליקנים הליברליים, למרות שקולידג' התנגד לאיסור גורף על ההגירה הסינית.
באמצע מאי, מטה הבחירות הרשמי של קולידג' נפתח בקליבלנד, אוהיו, בראשות
[[קובץ:Charles Beecher Warren, 1870-1936.jpg|ימין|ממוזער|230px|צ'ארלס וורן, השגריר במקסיקו]]
שורה 128:
הוועידה הדמוקרטית הלאומית של 1924 התכנסה מה-[[24 ביוני]] עד ל-[[9 ביולי]], והשאלה האם לגנות את הקו קלוקס קלאן הייתה חשובה. מקאדו שלט בשלוש מתוך ארבע מהוועדות במפלגה, כולל הוועדה שתפקידה היה להחליט על המצע. רוב החברים החליטו לא לגנות את הקלאן- למרות שהם כן גינו דעות קדומות וחוסר סובלנות. סמית' לא רצה לנפח את העניין, אבל תומכיו רצו לגרום למקאדו להזדהות עם הקלאן ולנצח אותו במאבק. הם דרשו גינוי הקלאן.
ב-30 ביוני הוועידה התחילה בהליך בחירת המועמד. מקאדו וסמית' ניסו אסטרטגיות שונות לניצחון. סמית' גרם לכך שחלק מתומכיו יתמכו במקאדו בתחילה, כדי שיגרמו לתחושה שכוחו של מקאדו הולך ופוחת מסיבוב לסיבוב. מקאדו לא הפגין את מלוא כוחו בהתחלה. בגלל שבאותו הזמן, המועמד הדמוקרטי היה חייב לזכות בשני שלישים מהקולות כדי לזכות במועמדות, לא מקאדו ולא סמית' הצליחו לנצח. הפיצול במפלגה מנע בחירה של אחד מהם. מקאדו לא תמך בחוק שני השלישים, אבל תומכיו רצו לשמור על זכותם להטיל וטו על מועמדותו של סמית'. סמית' מעולם לא קיבל קולות בדרום ויותר מעשרים קולות ממדינות שהיו ממערב למיסיספי. הוא הגיע בשיאו ל-368 צירים מתוך 729 שהיה צריך כדי לזכות במועמדות, למרות שהיה מועמד די חזק עבור קתולי. כוחו של מקאדו היה גדול יותר: הוא השיג 528 צירים בסיבוב השבעים. שני המועמדים לא היו באמת חזקים, אלא נבחרו בעיקר בגלל אסטרטגיה של קבוצות במפלגה. שאר הקולות התחלקו בקרב מועמדים אלמוניים ומקומיים שקיוו לזכות מן ההפקר. הם סירבו לפרוש כל עוד הוועידה הייתה כל כך מפולגת.
שורה 136:
נראה היה שסמואל רלסטון, סנאטור מאינדיאנה, יהיה מועמד של פשרה. גם הקלאן ואנשי מקאדו היו מוכנים לתמוך בו. הוא התנגד לגינוי הקלאן. מקאדו גם הוא תמך בו, ואפילו היה מוכן לפרוש אם תומכי סמית' יתמכו בו. היו לו מעט אויבים, ותמיכה רחבה. הוא עבר את ג'ון דייוויס והגיע למקום השלישי בסיבוב ה-52. אולם התומכים במקאדו ובסמית' סירבו לוותר. ב-8 ביולי, רלסטון השיג 93 קולות בסיבוב ה-87, שהיו בעיקר מאינדיאנה ומיזורי. לפני שהיום נגמר, הוא קיבל 200 קולות, יותר ממה שדייוויס הצליח לקבל בשיאו. רוב הצירים באו ממקאדו, אבל חזרו אליו אחר כך. רבים טענו שרלסטון היה יכול להפוך למועמד אם לא היה פורש ברגע האחרון. רלסטון עצמו היה מבוגר, בן שישים ושש, ומת כעבור שנה.
הועידה, מותשת לחלוטין, החליטה לבחור בג'ון דייוויס, מועמד פשרה שזכה במאה ושלושה קולות בסיבוב השלישי. סמית' ומקאדו פרשו שניהם. לתפקיד סגן הנשיא נבחר צ'ארלס ברייאן, אחיו של
בנאום הניצחון, דייוויס הבטיח שיאכוף את חוק היובש, אבל שמרנותו הובילה אותו לתמוך בחירות אישית ובזכויות המדינות, ולכן הוא נחשב למתנגד לחוק.
|