דייגו ולאסקס – הבדלי גרסאות

כעבור זמן מה הבין ולסקס כי ההתמחות בציור נושאים פשוטים דורשת התמקצעות וחקר מעמיק עליהם, ובעיקר - על [[גוף האדם]] ככלי הבעתי. לצורך כך, שכר את שירותיו של נער כפרי, אשר שימש כמשרתו האישי וכמודל למספר גדול של [[רישום פחם|רישומי פחם]] ו[[רישום|גיר]], וכן ציורי צבע שאותם יצר במטרה לתפוס ולתעד את הנימות הדקיקות ביותר שמופיעות בהבעתו של המודל. הבעותיו של המשרת הצעיר נשקפות כיום מהגדולות שביצירותיו של ולסקס, בהן, הנער הצוחק ביצירתו "ארוחת הבוקר" שב[[הרמיטז'|מוזיאון ההרמיטאז']], והצעיר שב"מוזיקאים". בעבודות אלו השתית ולסקס יסודות לסגנונו ההבעתי והחודר אל תוך מושא הציור וכמו מנתח את הסיבה להבעה מבפנים. ולסקס תפס את העולם סביבו כסביבה שוקקת חיים, חיים פשוטים ועממיים המשמשים את המושא האידאלי ביותר לציוריו. תפיסה זו הביאה לא פעם להקבלה בינו ובין הסופר [[מיגל דה סרוואנטס|סרוואנטס]] שתיאר גם הוא ביצירתו את הדמויות הפשוטות של דרום ספרד{{מקור}}.

 

 

לאחר שביסס את מעמדו כצייר מוכר באזור מגוריו, התפנה ולסקס להקמת [[משפחה]]. יחד עם אשתו חואנה הביא לעולם שתי בנות: הצעירה נפטרה בילדותה, ואילו הבכורה, פרנסיסקה, נישאה בנעוריה לצייר באטיסטה דל מאזו, צייר אשר הושפע מוולסקס ושכמה מעבודותיו נחשבו בטעות לעבודותיו של ולסקס.