מונותאיזם – הבדלי גרסאות

בעקבות המטפיזיקה של אריסטו, פיתחו בימי הביניים כמה פילוסופים מוסלמים, יהודים ונוצרים תפיסה פילוסופית אריסטוטלית של המונותיאיזם הדתי. כך, לא רק ששללו את המימד הפיזי של האלהים, אלא גם זיהו את האל עליו מדברת הדתדת ההתגלות עם אלוהי אריסטו: אלוהים הוא הסיבה הראשונה לכל המציאות, עצם אחד פשוט (כלומר שאין בו עצמו ריבוי או תרכובת של היבטים שונים זה מזה), עצם יחידאי שאי אפשר להשוותו או לדמותו בשום היבט לשום עצם אחר, אל שאיננו נע ואין בו שום שינוי, אל המצוי תמיד כשיא המימוש של עצמותו (בפועל ולא בכח), אל מופשט המוגדר כשכל, היודע את עצמו בלבד (וכיווןואת שהוא סיבת הכלנבראיו הוא יודע כך'מבפנים', גםכיוון אתשהוא נבראיוסיבתם ומחוללם), שמציאותו זהה עם מהותו, ואולי הוא חסר אישיות או רגשות, מלבד שכלתנות טהורה. על רקע זיהויו האריסטוטלי של האל (או: 'הסיבה הראשונה'), כשכל טהור, התחבטו כמה תיאולוגים בשאלה האם אפשר בכלל לייחס לאלהים רצון חופשי וספונטני, הנדמה לכאורה כאפיון שונה מ'שכל טהור'. זיהויו של המונותיאיזם הדתי עם אלוהי אריסטו מעורר את השאלה האם בכלל מדובר ב'אישיות' או סתם בעקרון מופשט ראשיתי מכונן.