גזרות אדריאנוס – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Yechiel.sh (שיחה | תרומות) Cat-a-lot: העברה מקטגוריה:גירוש יהודים באירופה בימי הביניים ל קטגוריה:פרעות, פוגרומים ועלילות דם |
מ ←מטרת הגזירות: קישורים פנימיים |
||
שורה 38:
:מה לך לוקה מאפרגל? על שנטלתי הלולב, על שעשיתי סוכה, על שהנחתי תפילין, על שהטלתי תכלת".|מקור=פרשת יתרו, סוף פרשה ו'}}
על פי חז"ל, היו מצוות שעליהן ליהודים הייתה מסירות גדולה יותר מאשר לאחרים. מעניינת בהקשר זה היא אמירתו של רבי שמעון בן אליעזר, "שכל מצווה שמסרו ישראל עצמן עליהם למיתה
עם עלייתו של יורשו של אדריאנוס, [[אנטונינוס פיוס]] לשלטון בשנת 138 חלה הקלה ביחסים עם היהודים ורוב הגזרות בוטלו. בתלמוד מסופר כי הדבר נעשה לאחר ש[[יהודה בן שמוע]] וחבריו נטלו יוזמה והפגינו ברומי{{הערה|"שפעם אחת גזרה מלכות הרשעה שמד על ישראל שלא יעסקו בתורה ושלא ימולו את בניהם ושיחללו שבתות. מה עשה יהודה בן שמוע וחביריו? הלכו ונטלו עצה ממטרוניתא אחת, שכל גדולי רומי מצוין אצלה. אמרה להם: "עמדו והפגינו בלילה." הלכו והפגינו בלילה. אמרו: "אי שמים, לא אחים אנחנו? לא בני אב אחד אנחנו? לא בני אם אחת אנחנו? מה נשתנינו מכל אומה ולשון שאתם גוזרין עלינו גזירות רעות? ובטלום, ואותו היום עשאוהו יום טוב." (בבלי, תענית י"ח א')}}. בתלמוד מסופר כי רבי [[שמעון בר יוחאי]] הלך לעת זקנותו בראש משלחת של חכמי ישראל ל[[רומא]], ובהשתדלותו שם בוטלו האיסורים על ה[[שבת]] וה[[ברית מילה|מילה]] שעדיין נותרו על כנם או נגזרו מחדש{{הערה|{{בבלי|מעילה|יז|ב}}}}.
שורה 101:
תגובת חלק מהחכמים לגזרות הייתה ניסיון להתחמק מהם ולקיים מצוות בסתר. ככל הנראה ננקטה דרך זו מכיוון שהגזרות היו על מצוות עשה, על ידי הגמשת ה[[הלכה]] כדי לעקוף את הגזרות. במקרה שיהודי נתפס הוא נקט גישה של הכחשת האשמות{{הערה|1=כבסיפור על אלישע 'בעל כנפיים' והתפילין, בבבלי שבת מ"ט א'.}} או הודאה באשמה.
תגובה של חלק אחר מהחכמים שסירבו לציית לגזרות מתוך עיקרון, ולכן הפרו אותם ומתו על [[קידוש השם]]. התלמוד מאריך מאוד בסיפוריו על חכמים אלו, שמסרו את נפשם או שהסתכנו בכך. בין חכמים אלו ניתן למנות את רבי [[עקיבא בן יוסף]]{{הערה|1="תנו רבנן פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שלא יעסקו ישראל בתורה בא פפוס בן יהודה ומצאו לרבי עקיבא שהיה מקהיל קהלות ברבים ועוסק בתורה אמר ליה עקיבא אי אתה מתירא מפני מלכות הרשעה?" (בבלי, ברכות ס"א, ב גמרא)}}, רבי [[חנינא בן תרדיון]]{{הערה|1="מצאוהו לרבי חנינא בן תרדיון שהיה יושב ועוסק בתורה ומקהיל קהילות ברבים וספר תורה מונח לו בחיקו. הביאוהו ואמרו לו: מפני מה עסקת בתורה? אמר להם: כאשר ציוני ה' אלוהי. מיד גזרו עליו לשריפה, ועל אשתו להריגה, ועל בתו לישב בקובה של זונות." עבודה זרה יז:}} ורבי [[אלעזר בן שמוע]] שלימדו תורה ברבים, ורבי [[יהודה בן בבא]] ש[[סמיכת זקנים|סמך]] זקנים בבקעה אחת{{הערה|1= "...מה עשה רבי יהודה בן בבא הלך וישב בין שני הרים גדולים ובין שתי עיירות גדולות בין ב' תחומי שבת בין אושא לשפרעם וסמך שם חמשה זקנים ר"מ ור' יהודה ור' יוסי ור"ש ורבי אלעזר בן שמוע ורב אויא מוסיף אף רבי נחמיה כיון שהכירו בהם אויבים אמר להם בני רוצו אמרו לו רבי ואתה מה תהא עליך אמר להם הריני מוטל לפניהם כאבן שאין לה הופכין אמרו לא זזו משם עד שנעצו לגופו ג' מאות לולניאות של ברזל ועשאוהו לגופו ככברה." (ע"ז ח:; סנהדרין י"ד.)}}. חכמים נוספים שנכללו ב[[עשרת הרוגי מלכות]] שנהרגו בין חורבן בית שני לגזרות אדריאנוס, היו רבי [[חוצפית המתורגמן]], רבי [[ישבב הסופר]] ורבי [[חנינא בן חכינאי]].▼
▲התלמוד מאריך מאוד בסיפוריו על חכמים אלו, שמסרו את נפשם או שהסתכנו בכך. בין חכמים אלו ניתן למנות את רבי [[עקיבא בן יוסף]]{{הערה|1="תנו רבנן פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שלא יעסקו ישראל בתורה בא פפוס בן יהודה ומצאו לרבי עקיבא שהיה מקהיל קהלות ברבים ועוסק בתורה אמר ליה עקיבא אי אתה מתירא מפני מלכות הרשעה?" (בבלי, ברכות ס"א, ב גמרא)}}, רבי [[חנינא בן תרדיון]]{{הערה|1="מצאוהו לרבי חנינא בן תרדיון שהיה יושב ועוסק בתורה ומקהיל קהילות ברבים וספר תורה מונח לו בחיקו. הביאוהו ואמרו לו: מפני מה עסקת בתורה? אמר להם: כאשר ציוני ה' אלוהי. מיד גזרו עליו לשריפה, ועל אשתו להריגה, ועל בתו לישב בקובה של זונות." עבודה זרה יז:}} ורבי [[אלעזר בן שמוע]] שלימדו תורה ברבים, ורבי [[יהודה בן בבא]] ש[[סמיכת זקנים|סמך]] זקנים בבקעה אחת{{הערה|1= "...מה עשה רבי יהודה בן בבא הלך וישב בין שני הרים גדולים ובין שתי עיירות גדולות בין ב' תחומי שבת בין אושא לשפרעם וסמך שם חמשה זקנים ר"מ ור' יהודה ור' יוסי ור"ש ורבי אלעזר בן שמוע ורב אויא מוסיף אף רבי נחמיה כיון שהכירו בהם אויבים אמר להם בני רוצו אמרו לו רבי ואתה מה תהא עליך אמר להם הריני מוטל לפניהם כאבן שאין לה הופכין אמרו לא זזו משם עד שנעצו לגופו ג' מאות לולניאות של ברזל ועשאוהו לגופו ככברה." (ע"ז ח:; סנהדרין י"ד.)}}. חכמים נוספים שנכללו ב[[עשרת הרוגי מלכות]] שנהרגו בין חורבן בית שני לגזרות אדריאנוס, היו רבי [[חוצפית המתורגמן]], רבי [[ישבב הסופר]] ורבי [[חנינא בן חכינאי]].
חכם נוסף שמסופר עליו כי נתפס היה רבי [[אלעזר בן פרטא]]{{הערה|1=בבלי, עבודה זרה יז ב}}. ישנם מקורות התולים את מותו בלא עת של [[בן עזאי]] בכך שהוצא להורג בידי הרומאים בזמן אדריינוס{{הערה|1=מדרש איכה רבה ב' ד', מדרש שוחר טוב ט' י"ג}} ויש מקורות הסוברים כי הדבר נבע בשל הצצתו לפרדס הקבלה{{הערה|1=בבלי, חגיגה י"ד ב'}}.
| |||