הגנות במשפט הפלילי – הבדלי גרסאות

ב[[ישראל]], (סעיף 34ו') חוק העונשין קובע כי לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שעשה מתחת לגיל 12. קביעה זו עולה בקנה אחד עם תפיסה לפיה מבחינה התפתחותית אין הצעיר מאוד מסוגל להבין את המשמעות האנטי-חברתית של ה[[עבירה]] או את מלוא המשמעות של התנהגותו. אף שקטין מעל לגיל 12 נושא באחריות פלילית, הרי שהטיפול בקטין במסגרת ההליך הפלילי בישראל נעשה לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה), המתיר ל[[בית המשפט]] לתת הוראות הדרושות לטיפול והשגחה על קטין, חינוכו ושיקומו.

 

בהיעדר אלה אין אדם חייב כלל בפלילים, אף אם עשה מעשה עברייני.

 

 

==הגנה עצמית==

 

לצורך כניסה תחת כנפי הגנה זו יש צורך בהתקיימות שישה תנאים מצטברים לפי השופטת ארבל בפס"ד אלטאגוז:

 

ב'הגנת הצורך' הסיטואציה הבסיסית היא של סכנה מוחשית של פגיעה חמורה, לבד מתקיפה בלתי חוקית המכוסה על ידי 'הגנה עצמית'.

 

ההגנה מותנית באי קיום דרך אחרת לפעול, שהיא דרך [[סבירות|סבירה]], כגון פניה לשירותי הצלה וביטחון. אם הייתה דרך סבירה אחרת, לא תעמוד הגנת הצורך.

 

==הגנת זוטי-דברים==

 

ההגנה בחוק העונשין קובעת כי אדם לא יישא באחריות פלילית למעשה, אם, לאור טיבו של המעשה, נסיבותיו, תוצאותיו והאינטרס הציבורי, המעשה הוא קל ערך (סעיף 34 י"ז לחוק העונשין).

ואולם, החוק מוסיף וקובע כי הגנה בדבר [[טעות במצב משפטי]] תחול במקום שהטעות בדבר קיומו של איסור פלילי או בדבר הבנתו את האיסור, הייתה בלתי נמנעת באורח סביר (סעיף 34 י"ט לחוק העונשין).

פרופ' [[שניאור זלמן פלר]] סבור כי תחום העבירות הפליליות ניתן לחלוקה לשני סוגים:

*ולעבירות בגדר [[רע כי נאסר]] – עבירות בשל האיסור החל עליהן (mala in prohibitia).

:בעבירות מן הסוג הראשון, המודעת ליחס ה[[חברה (סוציולוגיה)|חברה]] למהותן, גורמת לכך שאיש לא יעלה על דעתו שאינן אסורות על פי חוק (כגון: [[שוד]], [[רצח]], [[אינוס]], [[זיוף כספים]], [[מרמה]], גניבה וכיוצא בזה). בעבירות כאלה לא ניתן לטעון כאילו פלוני לא ידע שהחוק הפלילי מגדיר מעשים כאלו כעבירות פליליות, ולכן לא תועיל טענה של אי ידע.