הנריק איבסן – הבדלי גרסאות

"[[ברווז הפרא]]" ([[1884]]) נחשב בידי רבים ליצירתו הטובה ביותר של איבסן, והיא ודאי המורכבת ביותר. היא מספרת את סיפורו של גְרֶגֶרְס וֶרְלֶה, צעיר החוזר לעיירתו לאחר גלות ארוכה ומתאחד עם חבר ילדותו יָלְמאר אֶקְדָל. במהלך המחזה, רבים מהסודות המסתתרים מאחרי חזות הבית המאושר של אקדל נחשפים בפני גרגרס, שמתעקש לחפש את האמת המוחלטת. בין האמיתות הללו: אביו של גרגרס הכניס להריון את המשרתת גִינָה, ואז השיא אותה ליילמר כדי שהילד לא יהיהיוולד ממזרמחוץ לנישואין. אביבאביו של ילמאר מאבד את כבודו ונכלא בשל פשע שביצע ורלה האב. ובזמן שהיילמרשיילמר מבזבז את ימיו בעבודה על "המצאה" דמיונית לחלוטין, אשתו היא זו שמרוויחה את הלחם בבית. איבסן מדגים שימוש מבריק באירוניה: למרות התעקשותו הדוגמטית על האמת, גרגרס אף פעם לא מביע את דעתו אלא רק מרמז, והוא אינו מובן בידי האחרים עד לשיאו של המחזה. גרגרס הולם בילמארביילמאר ברמזים ובביטויים מוצפנים, עד שזה מבין את האמת; בתה של גינה, הֶדְוִיג, אינה בתו. מסונוור ברדיפת האמת של גרגרס, ילמאריילמאר מתכחש לילדה. כשהוא רואה את הנזק שגרם, גרגרס נחוש בדעתו לתקן את המעוות, ומציע להדוויג שתעלה כקרבן את ברווז הפרא, חיית המחמד הפצועה שלה, כדי להוכיח לילמארליילמאר את אהבתה. הדוויג היא היחידה מהדמויות במחזה שמבינה כי גרגרס מדבר בשפה של רמזים, ומחפשת את המשמעות העמוקה יותר באמירה החשובה הראשונה של גרגרס שלא הכילה כל רמז את משמעות נסתרת; היא מקריבה את עצמה, ולא את הברווז, כדי להוכיח את אהבתה אליו בעזרת הקורבן האולטימטיבי. רק כשכבר מאוחר מדי, מבינים היילמריילמר וגרגרס כי האמת המוחלטת של ה"אידאל" היא לעתים יותר משיכול הלב האנושי לשאת.