דמוקרטיה אליטרית – הבדלי גרסאות

הרעיון העומד בבסיסה של המחשבה האליטרית הוא שעודף של דמוס (עממיות) יוביל לצמצום הדמוקרטיה הממשית, משום שההמון הוא בעל נטיות אוטוריטאריות (נטייה לשלטון יחיד) רדומות, וקיימת סכנה שאותן נטיות רדומות תתעוררנה ותובילנה לרודנות. משום כך, מעורבות פוליטית של ההמון אינה רצויה ויש להסתפק בפעילויות פוליטיות מתחרות ובאזרחים שמעורבותם הפוליטית מצטמצמת בהטלת פתק קלפי אחת לכמה שנים. אדישותן של שכבות נרחבות, ובעיקר השכבות הנמוכות שמהוות את מרבית האוכלסייה, משרתות את יציבות הדמוקרטיה משום שהן מבטיחות פולטיקה מתונה, נמרצת פחות ופשרנית יותר. הדמוקרטים האלטירים אינם מאמינים בתבונתו של האדם הפשוט כפרט ובתבונה הקולקטיבית של בני האדם ולפיכך רואים בדמוקרטיה שיטה לבחירת מנהיגות ותו לא. האידאל של שלטון העם הוא אוטופי, ואילו השיטה האליטרית מתארת את העובדות כהווויתן - מאחורי הרטוריקה העממית והשוויונית של הרדיקליזם מסתתרת בסופו של דבר עילית שלטת, משום שמעורבתם של האזרחים היא מועטה ומרבית האזרחים אינם משתתפים ואף אדישים למתרחש במערכת הפוליטית.

 

==ראו גם==

* [[דמוקרטיה מתגוננת]]