טומאת זב – הבדלי גרסאות

|תלמוד בבלי=

|תלמוד ירושלמי=

על פי פרשנות חז"ל יש לזיבה דמיון מסוים ל[[נוזל זרע]], אבל היא שונה מעט בצבע ובמרקם הפנימי שבין חלקיה.{{הערה|תלמוד בבלי מסכת נדה דף לה עמוד ב}}. בין ה[[ראשונים]] קיימות שתי תפיסות על טיבה של מחלה זו:{{הערה|ראו [[אנציקלופדיה הלכתית רפואית]], ערך זב}} יש אומרים שמדובר בהפרשה מוגלתית, כתוצאה ממחלה מידבקת בדומה למחלה הקרויה כיוםבימינו "[[זיבה]]."{{הערה|רבי [[אברהם אבן עזרא]] בויקרא טו, ח, [[רמב"ן]] שם פסוק יא, [[ספר החינוך]] מצווה קעח}}. לדעת הרמב"ם מדובר על הפרשת זרע פגום.{{הערה|משנה תורה, הלכות מחוסרי כפרה פרק ב הלכה א, ובהרחבה בפירושו למשנה, מסכת זבים, פרק ב משנה ב}}.

*מכיוון שטומאת זיבה חלה רק כאשר הזיבה נגרמת כתוצאת מ'''מחלה''' ודווקא בכלי הזרע ולא בחולשה כללית של הגוף וגם לא זיבה הנגרמת כתוצאה מגורם חיצוני (שאינו מחלה), לכן, ישנן שבעה דברים שתולים בהם את הזיבה, למשל: אם ידוע שגופו נחלש כתוצאה מאכילה או שתייה מרובה או שאכל ושתה דברים הגורמים לזרע לזוב, או שהתאמץ לסחוב דברים כבדים או שקפץ, או שהרהר בענייני יחסי מין או שראה מראה של אשה יפה שמראיה עשוי להשפיע על כלי הזרע, אין הוא נחשב לזב. קיימות אף דעות מקילות יותר של [[רבי יהודה]] ו[[רבי עקיבא]], רבי יהודה סובר שאף הרואה בהמה חיה או עוף מתעסקין ביחסי מין או שראה בגדים נאים צבועים של נשים ניתן לתלות בכך את הזיבה, והגדיל להקל רבי עקיבא הסובר שכל שהזב אכל או שתה משקה כל שהוא באותו יום בו ראה את הזיבה, ניתן לתלות באכילה או שתייה מועטת זו את הזיבה.

עם זאת, נפסק במשנה כי {{ציטוטון|הרואה קרי אינו מטמא בזיבה מעת לעת}}, אך קיים חילוק בין [[יהודי]] ל[[גר]]: כאשר יהודי רואה זיבה בפעם הראשונה, אנו אומרים כן, אך לאחר שכבר "נזקק לזיבה", והוא כבר חלה במחלת הזיבה, אין תולים את הזיבה בקרי אלא במחלת הזיבה, אך {{ציטוטון|גר שראה קרי ונתגייר - מיד הוא מיטמא בזיבה}}. בראשונים מובאות מספר הסברים אפשריים לכלל זה:

[[רבי יוסי]] מחמיר ומתיר לתלות את הזיבה בזרע רק באותו יום עצמו אך ההלכה לא נפסקת כמותו.{{הערה|{{משנה|זבים|ב|ג}}.}}.

חידוש מיוחד קבעה התורה בעניינו של הזב, שעליו לטבול ב[[מעיין]] דווקא, ולא די ב[[מקווה]].{{הערה|1=ויקרא טו, יג}}.

למחרת יום טבילתו, עליו להביא קרבן להשלמת טהרתו{{הערה|1=שםיקרא פסוקטו, יד}}: זוג עופות, אחד ל[[קורבן חטאת]] והשני ל[[קורבן עולה]], בדומה לקרבן הזבה. עד הבאת הקורבנות הוא מנוע מלהיכנס ל[[בית המקדש]] ומלאכול קורבנות, כמו כל "[[מחוסר כיפורים]]".

התורה קבעה על הזב והדומים לו ([[נידה]], [[זבה]], [[טומאת יולדת|יולדת]]) סדרת [[חומרא|חומרות]] מיוחדות. חומרות אלו אינן קיימות אפילו ב[[טומאת מת]]{{הערה|1=(משכב והיסט - משנה מסכת זבים פרק ד משנה ו. מעיינות - תלמוד בבלי מסכת חולין דף פח עמוד א)}}