תומאס בקט – הבדלי גרסאות

תגובתו של הנרי לחוסר הצייתנות של בקט לא איחרה להגיע, והוא העמיד אותו לדין באשמתבאשמה של אי ציות לסמכות המלך וניצול לא נאות של סמכויותיו כ[[לורד צ'נסלור]]. בקט כפר בסמכותו של המלך לשפוט אותו, מהיותובהיותו איש כנסייה, ונמלט ל[[צרפת]], שם זכה בהגנתלהגנת האפיפיור אלכסנדר השלישי ומלךושל מלך צרפת, [[לואי השביעי]].

חזרתו של בקט לאנגליה לא הביאה לרגיעה בינו ובין המלך. התסכול הממושך של הנרי מתומאס שהתעמת עמו, הפעם על נושא הכתרת בנו, הנסיך הנרי הצעיר, שלא על ידי בקט אלא על ידי כמרים אחרים אותם הוא נידה, גרם לו להתבטא בפומבי בחריפות נגדו: "מי יפטור אותי מהכומר הטורדני הזה?" מילות ההסתה של המלך ששהה ב[[נורמנדי]] הובנו כפשוטן על ידי קומץ מאנשי חצרו, שראו בהן הוראה ישירה לנקוט באמצעים אלימים נגד בקט. הם נסעו לאנגליה, שם התנקשו בחיי בקט ורצחוהו בקתדרלת קנטרברי ב-29 בדצמבר, 1170. ייתכן שהנרי התכוון שכך יקרה, אך בהמשך - בעקבות השערורייה שפרצה, בחר להכחיש זאת; ואולם, הדעה הרווחת בין רוב ההיסטוריונים היא שהנרי מעולם לא התכוון להורות על רציחתו של בקט.

רצח בקט גרם נזק עצום לשלטונו של הנרי. לא זו בלבד שאביריו רצחו את ראש הכנסייה האנגלית, הם עשו זאת בתוך קתדרלה, בנוכחות עדים ובזמן תפילת המיסהמיסת בערבהערב. הרצח עורר זעם גדול באנגליה ובכל העולם הנוצרי. כתוצאה מכך הנרי נאלץ לוותר על תוכניותיו לצמצם את זכויות הכנסייה, והסכים לספוג עונש בגין המעשה: מלקות סמליות שניתנו לו על ידי כמרים בטקס מיוחד.

חייו ומותו של בקט שימשו כבסיס למספר יצירות ספרותיות מודרניות, בין השאר ה[[נובלה]] "[[הקדוש]]" של [[קונראד פרדיננד מאייר]] והטרגדיה "בקט" של [[אלפרד טניסון]]. חייו של בקט הומחזו מספר פעמים, בין השאר במחזה "[[רצח בקתדרלה]]" של [[ט.ס. אליוט]] ובמחזה "בקט" של [[ז'אן אנוויאנוי]].