יוסף תגר – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
טרול המתים (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
קובץ על יד (שיחה | תרומות) מ הוספת קישור לשם קץ לחייו |
||
שורה 17:
משנעשה "השטח הגדול" לאזור נחשב בתוכניות הפיתוח של תל אביב-יפו, נפתחו שם גלריות מוכרות והמקום נודע בקרב מבקרים מרחבי הארץ. באותן שנים התחיל תגר, במקביל לפיסול, בכתיבת רעיונותיו על תהליכים העוברים על האדם בעולם משתנה ומתנער מאחריותו לפרט, והמשיך בנסיונותיו לבטא השקפת עולם זו גם באמצעים פיסוליים. בתהליך התנסויות אלה הצליח גם ליצור שורה של פסלים הנוגעים בתחום ה[[ארוטיקה]] הנקשרת בין נשים לגברים. בפסליו ראה את ילדי רוחו ובמילה זו השתמש לגביהם גם בצוואתו שהשלים את כתיבתה בערב התאבדותו.
הפסל יוסף תגר (יוז'י), היה בן שישים ותשע כאשר [[שם קץ לחייו]] בסטודיו שלו בסימטת נתיב המזלות ב[[יפו העתיקה]]. לקראת התאבדותו השלים כתיבת מאמרים אחדים בהם התמקד במצבו המדכא של האדם בחברה המודרנית. כתיבתו בנושאי "אדם וחברה" התחילה שנים לפני-כן וחלק ממאמריו פורסמו בחוברות. אחת מאותן חוברות נקראת בשם "עמנואל, רות והיטלר" (הוצאה פרטית 1986) ונכתבה במקור באנגלית. חוברת נוספת שנכתבה בעברית נקראת "אדם ושלום" ופורסמה בהוצאת "אופוס" בשנת 1986. חוברות אלה משקפות את התמקדותו באדם כמו גם בפסליו.
במוות ראה מבחינתו צעד מובן למי שיותר אינו מצפה למצוא תשובות לשאלות הקיום הפיזי והרוחני בעולם מתנכר. בכתיבתו נמצאה עדות שלא השתחרר מהשפעת האימה של [[השואה]], שלממדיה התוודע לאחר המלחמה. אחד מפסליו מתמצת את השואה יותר מפסלים רבים אחרים בנושא זה. פסל זה מורכב ממספר רב של גופות מפוסלות המוטלות זו על זו עד שנערמה ערימה כמצבה. בפסל זה כמו ביצירות אחרות שלו הוכיח תגר את יכולתו לגעת בפסגת בית היוצר. תגר זכה בהישג זה תוך הפגנת יכולת טכנית מרשימה ומשכנעת.
| |||