עראבה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ nowiki |
Matanyabot (שיחה | תרומות) מ בוט החלפות: לעיתים |
||
שורה 64:
במבנהו הפנימי מתחלק הכפר הערבי הקלאסי לגושים על פי חמולות, כאשר כל גוש מהווה מקום מגורים לבני חמולה אחת. במלים אחרות, כל חמולה התגוררה בשכונה נפרדת שהייתה לרוב סגורה בפני בני חמולות אחרות והיוותה יחידה גאוגרפית מובחנת. בני החמולה, לדברי חוקרים, חונכו לשמר את הקולקטיב החברתי החמולתי, שימור שהתבטא בין השאר בנישואי קרובים ובמגורי הבנים בסביבת ההורים.
לכל חמולה מקום מפגש משלה שבו נערכים אירועים חברתיים שונים. מקומות מפגש אלה, שזכו לשמות שונים - זאוויה ( ZAWYI), מדאפה (MADAFA) או מנאזיל ( MNAZEEL) - היוו מוסד חברתי ופוליטי, דהיינו מוקדי עוצמה. בהם התקבלו אורחים מחמולות אחרות או נציגי השלטון המרכזי. הזאוויה של חמולת כנאענה מוקמה בכניסה ליחידה הגאוגרפית של החמולה בעראבה ועודנה קיימת עד היום. החמולה ייחסה לזאוויה חשיבות וכבוד וקבעה אותה כתחנה אחרונה בטקס האחרון בכל חתונה מסורתית, טקס הנקרא אל-זפה. אל-זפה חותמת שורה של טקסים שנמשכים על פני שבוע
בתוך המבנה החברתי המורכב של הכפר הערבי נשמר מעמד מיוחד למוסד המוח'תאר, שנוצר על ידי השלטון המרכזי בתקופה העותמאני. השלטון המרכזי היה ממנה לתפקיד זה את אחד מראשי החמולות – או כמה מראשי החמולות בכל כפר – כסוכן מבצע של החלטות השלטון המרכזי, וכפועל יוצא מכך גם כנציג תושבי הכפר בפני השלטון. כאן המקום להסבר היסטורי קצר: מוקדי העניין של הממשל העותמאני היו גביית מסים וענייני צבא וביטחון. אולם המסים נתפסו על ידי הפלאחים כמטרד וכאיום על משאבי המשפחה, ולא כתשלום תמורת שירותים כלשהם מצד הממשל (שלרוב לא טרח להעניק אותם). גביית המסים הייתה מוקד לסכסוכים רבים, פנים וחוץ כפריים. כדי להתגבר על העוינות מצד הפלאח, החליט השלטון המרכזי להטיל את גביית המסים על ראשי חמולות בעלי עוצמה חברתית. וכך, בשנת 1864, נחקק [[חוק הווילאייטים]], שבמסגרתו הוקם מוסד ה[[מוח'תאר]] הכפרי.
| |||