הבדלים בין גרסאות בדף "עמוס קינן"

נוספו 4 בתים ,  לפני שנתיים
מ
בוט החלפות: לעיתים
מ (הוספת קישור למחזה אבסורד)
מ (בוט החלפות: לעיתים)
* "בקט" מאת [[ז'אן אנווי]] (תיאטרון הבימה, 1967).
 
תרגומיו של קינן נעשו לעתיםלעיתים מכלי שני. כך, תרגומו ל"[[חמור הזהב]]" ל[[אפוליאוס]] היה למעשה, כפי שהוכיח [[חיים וירשובסקי]], תרגום מילולי ל[[עברית]] מעיבודו של היצירה ל[[אנגלית]] על ידי [[רוברט גרייבס]], מבלי שהדבר צויין במפורש על ידי קינן (שכנראה לא היה מודע להיקפי החירות שנטל לעצמו גרייבס).{{הערה|1=חיים וירשובסקי, 'הרומן של אפוליוס ותרגום-תרגומו', [http://www.katharsis.co.il/images/magazine/K01.pdf קתרסיס 1, עמ' 121-127]}}
קינן כתב [[מערכון|מערכונים]] ו[[פזמון|פזמונים]], שבוצעו, בין היתר, על ידי [[יוסי בנאי]], [[אריק לביא]], להקת "[[החלונות הגבוהים]]", להקת "[[אחרית הימים (להקה)|אחרית הימים]]" "[[שלישיית התאומים]]" ושלישית "[[הגשש החיוור]]". בין הפזמונים המוכרים שכתב: "אהבה ראשונה", "בית הערבה" (עם [[חיים חפר]]), "למה לא אמרת לי", "פתחי לי את הדלת" ו"שיר סתיו". בסוף [[שנות ה-60 של המאה ה-20|שנות ה-60]] היה, ביחד עם [[אורי ליפשיץ]], הבעלים של מועדון בשם "צוללת צהובה", ששימש כ"מרתף אומנותי" בו הועלו הופעות וערבי שירה.
 
[[קובץ:Amos kenan2.JPG|ממוזער|שמאל|250px|"אריה" ([[1993]]), מאת עמוס קינן]]
[[קובץ:Amos Kenan – winged lion 6.JPG|שמאל|ממוזער|250px|"אריה מכונף", בחזית היכל הספורט ב[[חיפה]]]]
בתקופת שהותו בפריז החל קינן לפסל פסלי אבן גדולים, בהשראת האידאולוגיה ה[[כנענים|כנענית]], וברוח יצירתו של [[יצחק דנציגר]]. עם שובו לישראל, בשנת [[1961]] עזב את הפיסול והחל בציור. סגנונו הושפע מציירים צרפתים כ[[פייר אלשינסקי]] ו[[ז'אן קוקטו]], אך לפי [[גדעון עפרת]], ההשפעה הגדולה עליו היא של [[נחום גוטמן]].{{הערה|שם=Ofrat}} יצירותיו הראשונות התמקדו ב[[רישום]] [[דיו]] על נייר, והתפתחו לצבעוניים יותר, ופשוטים יותר בקוויהם. לרוב צייר ב[[צבעי מים]] או [[אקריליק]] על נייר. לעתיםלעיתים השתמש בטכניקה של [[קולאז']]. ב[[שנות ה-90 של המאה ה-20|שנות ה-90]] חזר לפיסול, ויצר פסלי ברונזה ברוח פסלי האבן המוקדמים, המתכתבים עם תרבויות המזרח הקדום.
 
על פסליו של קינן כתב [[אדם ברוך]] כי "הפיסול של קינן עצמו, במיטבו, הנו חידה שפתרונה רשום על פניה, אבל אין זה פתרון מהיר, אלא מסר המזמין קריאה איטית מתפענחת: מהפיסול כממצא ארכאולוגי טבעי ועד הפיסול הקטן, הממורק, כגון פיסול שולחן שדמותו דמות גמל; המימד המונומנטלי הטמון במעט כל פיסול שכזה; התפקודים החברתיים והקרבה הסמיכה לטבע; חזרה על תצורות אם עקרוניות: פיסול כדגם יסוד."{{הערה|1=[[אדם ברוך]], [http://www.artispo.com/article.aspx?articleId=165 עמוס קינן עדיין לבד] אתר Artispo}}