טבח סברה ושתילה – הבדלי גרסאות

בשעה 16:00 בלשכת סגן הרמטכ"ל, [[משה לוי]], העיר עוזר ראש אמ"ן שהמוסלמים סבורים שכניסת צה"ל לביירות חיונית כדי להגן עליהם מפני הפלנגות. בשעה 18:00 הפיץ אגף המודיעין מסמך סודי שבין היתר קבע שכניסת צה"ל לעיר תורמת להגנה על המוסלמים מפני פעולות נקמה אפשריות של הפלנגות.{{הערה|שם=מלחמת שולל 322}} בשעה 20:00 דן אלוף פיקוד צפון, [[אמיר דרורי]], עם מפקדי הפלנגות וסיכם עמם שיעמידו כוח משמעותי לפעולה במחנות הפליטים ושיכנסו מכיוון מחנה שתילה. אלה הבטיחו שיוכלו לפרוץ למחנות למחרת בבוקר ודרורי הזהיר אותם שאין לפגוע באוכלוסיהבאוכלוסייה אזרחית. יחד עם זאת, ביקש דרורי מנציג צבא לבנון שיקחו את המשימה הזאת על עצמם, אולם הוא סירב.{{הערה|שם=מלחמת שולל 323|אהוד יערי, זאב שיף, '''מלחמת שולל''', עמ' 323.}}

למחרת בבוקר, ה-16 בספטמבר, בעת דיווח של הרמטכ"ל, [[רפאל איתן]], בלשכת שר הבטחוןהביטחון, העיר שרון: "למחנות הייתי מכניס את הפלנגות". הרמטכ"ל העיר לעומת זאת: "מפעפע בהם רגש נקם ויכולים להיות שם נחלי דם".{{הערה|שם=מלחמת שולל 323}} לאחר ש[[פייר ג'ומאייל]] עצמו אישר את פעולת הפלנגות במחנות הפליטים, הגיעו נציגיהם בשעה 11:00 בבוקר לחפ"ק הקדמי לתיאום עם דרורי. בשעה 16:00 הגיע אלי חובייקה לחפ"ק לתיאום אחרון עם תת-אלוף [[עמוס ירון]]. חובייקה טען כי לא הצליח עדיין לארגן את כל הכוח שתכנן להפעיל במחנות הפליטים, אולם ירון לחץ עליו להכניס את ה-150 מאנשיו שכבר היו מוכנים והזהיר אותו שוב שאין לפגוע באוכלוסיהבאוכלוסייה אזרחית. ירון הצביע בפניו על המקומות שבהם היו מחבלים.{{הערה|שם=מלחמת שולל 324|אהוד יערי, זאב שיף, '''מלחמת שולל''', עמ' 324.}} רוב אנשיו של חובייקה, לבושים במדים ובאפודים, השתייכו לכוח מיוחד הכפוף למודיעין של הפלנגות, שהתמחה בלחימה במחבלים. קציני צה"ל לחצו על חובייקה להתחיל את הפעולה לפני החשיכה.{{הערה|אהוד יערי, זאב שיף, '''מלחמת שולל''', עמ' 325.}} ירון הציב על שני גגות תצפיות והורה להאזין לפלנגות בקשר. על גג החפ"ק היה גם ג'סי סוכר, קצין הקישור של הפלנגות.{{הערה|שם=מלחמת שולל 324}} לפני השעה 18:00 יצאה מ[[אגף המודיעין]] / מבצעים פקודה מספר 6 לגבי מערב ביירות, ובה נאמר במפורש שטיהור מחנות הפליטים ייעשה על ידי הפלנגות או [[צבא לבנון]].{{הערה|אהוד יערי, זאב שיף, '''מלחמת שולל''', עמ' 326.}}

ללא תיאום עם צה"ל, התגנבו למחנות מכיוונים אחרים אנשים נוספים של חובייקה. המחבלים הפנו את האש שלהם אל האזור שבו נכנסו הפלנגות. קצין הקישור של הפלנגות, סוכר, ביקש וקיבל מצה"ל סיוע של פגזי תאורה. לאחר טיהור המחנות, אמורים היו אנשי הפלנגות לרכז את האוכלוסיההאוכלוסייה האזרחית באצטדיון הסמוך, לצורך זיהוי וחקירה. בשעה 19:00 שמע סגן אלול, ראש לשכת מפקד האוגדה, חילופי דברים בקשר: אחד ממפקדי הפלנגות שבתוך מחנה הפליטים מה לעשות ב-50 נשים וילדים שבידיו. חובייקה נזף בו בקשר: "זו הפעם האחרונה שאתה שואל אותי - אתה יודע מה לעשות". אלול מיהר לספר זאת לירון, ששוב דרש מחובייקה להקפיד שלא ייפגעו אזרחים.{{הערה|אהוד יערי, זאב שיף, '''מלחמת שולל''', עמ' 327.}}

נהגו של [[קמ"ן]] האוגדה, שקיבל הוראה להאזין לרשת הקשר של הפלנגות, סיפר ששמע את ג'סי סוכר נשאל מה לעשות ב-45 אנשים שנתפסו במחנה וזה השיב: "תעשה את רצון האלוהים". ירון הזהיר אותו שוב שלא לפגוע באזרחים וקיבל ממנו הבטחה בעניין. סוכר סיפר לקצינים בחדר האוכל כי נהרגו 300 מחבלים ואזרחים, אולם לאחר זמן קצר שינה את המספר ל-120. בפגישת עדכון שכונסה על ידי ירון בשעה 20:40, אמר קצין המודיעין כי הפלנגות "מתלבטים מה לעשות באוכלוסייה שהם מוצאים בפנים... הצטברו בידיהם נשים, ילדים וכנראה גם זקנים, שהם לא בדיוק יודעים מה לעשות אתם... וכנראה, שהיתהשהייתה להם איזו שהיא קביעה עקרונית, שהם מרכזים אותם יחד והם מוליכים אותם לאיזשהו מקום מחוץ למחנה".{{הערה|שם=מלחמת שולל 328|אהוד יערי, זאב שיף, '''מלחמת שולל''', עמ' 328.}} קצין המודיעין הוסיף כי גם הוא שמע את דבריו של סוכר, "תעשה מה שלבך אומר לך, כי הכל מאלוהים", אולם ירון הרגיע ואמר שביקר אצלו למעלה והאנשים שנשארים בשטח לא ייפגעו.{{הערה|שם=מלחמת שולל 330|אהוד יערי, זאב שיף, '''מלחמת שולל''', עמ' 330.}}

אחרי השעה 20:00 סקר שר הבטחוןהביטחון בישיבת ממשלה מיוחדת שהתכנסה בירושלים במשך יותר מחצי שעה את פעילות צה"ל במערב ביירות, אולם לא הזכיר כלל את שיתוף הפלנגות.{{הערה|שם=מלחמת שולל 328}} אחרי השעה 21:00 עזב האלוף שגיא את ישיבת הממשלה משום שלא ישן "כבר שלושה לילות". במהלך הישיבה סיפר הרמטכ"ל על שיתוף הפלנגות, שיילחמו במחנות הפליטים "בשיטות שלהם". הוא הודיע על כניסתם למחנה סברה והדגיש כי בניגוד לצבא לבנון, לפלנגות אפשר לתת פקודות. הוא הסביר גם לגבי סכנת מעשי נקם: "דבר שני שיקרה - וזה לא משנה אם אנו שם או לאו, זה פרץ של נקמה...אני יכול לתאר בדמיוני איך זה מתחיל, אבל איני יודע איך זה ייגמר. זה יהיה בין כולם... אנו נוכל להפחית בזה, אבל כבר היום הרגו שם דרוזים...מספיק דרוזי אחד הרוג, כדי שמחר ייהרגו ארבעה ילדים נוצריים...כמו שקרה לפני חודש. וכך זה יתחיל, אם לא נהיה שם. זה יהיה פרץ, שלא היה עוד כמוהו, אני רואה כבר בעיניים שלהם למה הם מחכים".{{הערה|שם=מלחמת שולל 330}} השר [[דוד לוי]] היה היחיד שהצביע על הסתירה בין הרצון למנוע מעשי נקם לבין שליחת הפלנגות למחנות.{{הערה|שם=מלחמת שולל 330}} הוא הזהיר מפני טבח והטלת האשמה על ישראל: "כאשר אני שומע שהפלנגות כבר נכנסות לשכונה מסוימת, ואני יודע מהי משמעות הנקם אצלם, איזו שחיטה, אז איש לא יאמין שנכנסו לעשות שם סדר והאשמה תהיה בנו".{{הערה|[[שמעון שיפר]], '''כדור של"ג : סודות מלחמת לבנון''', עמ' 126-125.}} אזהרתו זו נותרה ללא תגובה מצד איש מחברי הממשלה.{{הערה|שם=מלחמת שולל 330}}

במהלך הלילה ביקש ג'סי סוכר לחדש את התאורה מעל המחנות, אולם קצין אג"ם, סגן אלוף [[בצלאל טרייבר]], סירב בשל הרג האזרחים. סוכר הבטיח לירון שמעשי הרצח ייפסקו מיד. ירון כעס על חובייקה לגבי סריקת המחנות והזהיר אותו שוב מפני רצח אזרחים. בין מפקדי הפלנגות עצמם היתההייתה מחלוקת לגבי אופן הפעולה וחובייקה אף ירד כנראה בעצמו אל אנשיו במחנה. בתוך המחנות, לעומת זאת, התושבים עצמם לא ידעו על ההרג המתחולל. מאות פלסטינים שהיו בסמטאות הסמוכות לאזור בו בוצעו הרציחות לא הבחינו בכך, מאחר שרובם ירדו למקלטים או הסתגרו בבתיהם בשל הירי. גם חיילי צה"ל בטנקים שחנו על סוללת העפר שממערב למחנה לא הרגישו במה שהתחולל. פלסטינים רבים סיפרו לאחר מכן שאפילו לא ידעו כלל על כניסת הפלנגות, ואם היו שומעים על כך היו בורחים.{{הערה|שם=מלחמת שולל 333|אהוד יערי, זאב שיף, '''מלחמת שולל''', עמ' 333.}}

ביומן [[גלי צה"ל]] ששודר בחצות הלילה שבין ה-16 וה-17 בספטמבר, הודיע כתב התחנה שטיהור מחנה הפליטים הוטל על הפלנגות. היתההייתה זו הידיעה הפומבית הראשונה על כך. בשעה 5:30 בבוקר נמסרה הודעתו של הרב-סרן בעאליי על "300 הרוגים" לסגן אלוף [[משה חברוני]], ראש לשכתו של שגיא, שבשעה 6:15 העביר אותה לשגיא בביתו.{{הערה|שם=מלחמת שולל 333}} במשך הלילה והשעות המוקדמות של הבוקר, ניסו הפלנגות למנוע בריחה של התושבים מן המחנות והציבו שומרים ביציאות מהם. הפלנגות לא המשיכו להתקדם אל עומק המחנות.{{הערה|שם=מלחמת שולל 336|אהוד יערי, זאב שיף, '''מלחמת שולל''', עמ' 336.}} אחרי השעה 8:00 ראה סגן אבי גרבובסקי, סגן מפקד פלוגת טנקים שחנתה ליד המחנות, אנשי פלנגות שהוליכו קבוצות אזרחים מהמחנות אל האצטדיון. מאוחר יותר עלה עם הטנק על הסוללה וראה אנשי פלנגות הורגים חמש נשים וילדים. בצהריים עבר ליד החיילים איש פלנגות. הם שאלו אותו מדוע הם הורגים נשים וילדים וזה השיב כי נשים יילדו ילדים והילדים יהיו למחבלים. העדויות הללו לא הגיעו למפקד האוגדה. בשעות הבוקר כבר הסתיים רוב הטבח במחנות. העובדה שכבר לא נשמעו כמעט קולות ירי גרמה לקצינים ישראלים לחשוד שהפלנגות אינם מנהלים סריקות וטיהורים באופן שיטתי. הם חרתו על קירות המחנות כתובות כגון: "טוני עבר כאן!", "המולדת - המשפחה - הפלנגות", "כוחות פורן אל-שובאכ" (שכונה נוצרית במזרח ביירות) ו"לא נשכח ולא נסלח".{{הערה|אהוד יערי, זאב שיף, '''מלחמת שולל''', עמ' 335.}} בשעה 9:00 הגיע לחפ"ק קצין המבצעים של הפלנגות, פואד אבו- נאדר, נכדו של פייר ג'ומאייל, והודיע לעמוס ירון כי הכין כוח נוסף לפעולה במחנות. ירון רצה לדעת פרטים על מה שהתרחש בהם ואבו- נאדר הסביר כי יש קרב ולפלנגות יש הרוגים ופצועים. ירון היה מעוניןמעוניין בהחלפת הכוח של חובייקה שפעל במחנות. הוא נתן לאבו- נאדר מפה ו[[תצלומי אויר]] וסימן עליהם כיצד יש להמשיך בטיהור. לאחר מכן הוחלט במטה הפלנגות ב[[קרנטינה]] לשלוח למחנות 17 בולדוזרים להריסת מבנים, אולם המפקדים הנוצרים לא ידעו אז דבר על הטבח שבוצע. הכוח החדש היה בגודל של גדוד וכלל יחידות סדירות של הפלנגות בציוד קרבי מלא. נקודת הריכוז נקבעה בשדה התעופה הבינלאומי של ביירות, והמסלול אל המחנות עבר בדרך העפר לכיוון צפון, ממסלולי המטוסים אל שכונת אוזעי וממנה אל הכניסה לשתילה. על תנועת הכוח פיקדו מפקד אזור ביירות, "פוסי", מפקד הפלנגות בדרום, ג'ו אדה, ופואד אבו- נאדר.{{הערה|שם=מלחמת שולל 336}} הכוח של הפלנגות שתודרך על המסלולים כלל פלוגה של 14 טנקים, 14 [[נגמ"ש]]ים נושאי מרגמות ומאות לוחמים. בשעה 11:00 הגיע האלוף דרורי לחפ"ק של עמוס ירון, שהציע לו להפסיק את התקדמות הפלנגות במחנות ולהימנע מהכנסת תגבורת לשם. דרורי קיבל את ההצעות, הוציא הוראות בהתאם והתקשר אל הרמטכ"ל ואמר לו שהפלנגות "הגזימו". ירון הורה לקציני הפלנגות לעצור ולהישאר בבתים שכבר תפסו, הזהיר את חובייקה לגבי הרג נשים וילדים ונזף בג'סי סוכר לגבי מעשי הרצח.{{הערה|שם=מלחמת שולל 337|אהוד יערי, זאב שיף, '''מלחמת שולל''', עמ' 337.}} בשעות הצהריים אישר ירון לפלנגות להחליף את הכוח שבתוך המחנות בכוח אחר שחנה בשדה התעופה. 150 לוחמים נכנסו על ג'יפים לשתילה, אולם בניגוד להוראת ירון, אנשיו של חובייקה לא יצאו מהמחנה.{{הערה|שם=מלחמת שולל 338|אהוד יערי, זאב שיף, '''מלחמת שולל''', עמ' 338.}} בשעה 16:30 נפגשו הרמטכ"ל וסגנו עם ראשי הפלנגות. חובייקה סיפר על הקרב, אולם לא הזכיר דבר שעשוי לרמוז על קיומו של טבח. פאדי פריים, מפקד "[[הכוחות הלבנוניים]]", ביקש נשק נוסף, [[קומנדקר]]ים וטרקטורים כדי להרוס "מבנים לא חוקיים" במחנות. בהמלצת נציג המוסד, נענה הרמטכ"ל לבקשה, אולם לאחר מכן, בעצת ירון, נמסר רק טרקטור אחד ודרורי הורה למחוק ממנו את סימני הזיהוי של צה"ל ולא לשלוח איתו מפעיל ישראלי. הפלנגות השתמשו בטרקטור במשך מספר דקות והחזירו אותו, משום שלא ידעו לתפעל אותו כהלכה, אולם לאחר מכן הגיעו שני טרקטורים מג'וניה והוכנסו לשתילה. אלה היו דרושים לחובייקה כדי לכסות את מאות הגופות שבתוך המחנות. תושבי המחנות רוכזו לאורך הרחובות ובתוך חנויות ואנשי הפלנגות החלו להפריד בין לבנונים לפלסטינים ובין הנשים והגברים. עשרות נשים פלסטיניות הועלו על משאיות והוסעו למזרח ביירות, שם הסבירו אנשי הפלנגות בצעקות לעוברי האורח כי בעליהן של הנשים חוסלו. בשעה 18:00 הודיע מפקד [[חטיבת הצנחנים]], [[יורם יאיר]], לעמוס ירון כי נשים וילדים נמלטים מן המחנות לכיוון צפון ומספרים סיפורי זוועה. בעקבות זאת, הורה ירון לקציניו שאין לאפשר לפלנגות להסתובב מחוץ למחנות הפליטים.{{הערה|אהוד יערי, זאב שיף, '''מלחמת שולל''', עמ' 340-339.}} בשעות הערב עבדו הטרקטורים בכיסוי הגופות שבמחנה. סביב השעה 21:00, בשובו אל ביתו מביירות, התקשר הרמטכ"ל אל שר הבטחוןהביטחון, שעשה את ערב חג ראש השנה בביתו בחווה, וסיפר לו שהפלנגות "הגזימו", פעולתם נפסקה והם יצאו מן המחנות למחרת בבוקר.{{הערה|אהוד יערי, זאב שיף, '''מלחמת שולל''', עמ' 341.}}

כתב הטלויזיההטלוויזיה הישראלית בביירות, [[רון בן ישי]], ראה בשעה 16:00 את כוח הפלנגות על המסלול ולדבריו כמה מחייליו הבהירו לו ולעיתונאים אחרים שבכוונתם לבצע הרג בתושבי מחנות הפליטים.{{הערה|שם=מלחמת שולל 338}} ב-20:30 הגיעו לדירת הטלוויזיה הישראלית בבעבדה קצינים מחטיבת הטנקים שישבה מול שתילה, שסיפרו ששמעו מבעלי דרגות נמוכות יותר על הוצאות להורג במחנות. בן ישי התקשר באותו לילה ב-23:30 אל שר הביטחון שרון, שהתעורר משנתו, וסיפר לו את כל הידוע לו ממה ששמע מחיילי הכוח של הפלנגות ומקציני צה"ל.{{הערה|אהוד יערי, זאב שיף, '''מלחמת שולל''', עמ' 341-340.}}

בבוקר יום שבת ה-18 בספטמבר (א' של [[ראש השנה]]), התעכבו אנשי הפלנגות ביציאתם מהמחנות, משום שהיו עסוקים בהעמסת תחמושת ונשק שמצאו במחנות על משאיות שהחרימו בבניין הדואר. בסביבות השעה 7:00 לחץ ירון על מפקדיהם להזדרז לצאת והודיע לפואד אבו- נאדר כי בכוונתו לקרוא ברמקולים לתושבי המחנות להתרכז באזור האצטדיון כדי לעבור זיהוי.{{הערה|אהוד יערי, זאב שיף, '''מלחמת שולל''', עמ' 342.}} במכתב אישי שכתב רון בן ישי ל[[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה]] ב-20 בספטמבר,{{הערה|אהוד יערי, זאב שיף, '''מלחמת שולל''', עמ' 346.}} הוא תיאר את שראה באותו יום בשעה 8:00 בבוקר: אנשי הפלנגות "מריצים לפניהם שורה ארוכה של נשים, ילדים וזקנים, מהם שהיו מכוסים דם מהם בוכים וצועקים ומהם פניהם כבושות בקרקע. הם צעקו לעברנו, כי הופרדו מן הגברים שנלקחו על ידי הפלנגות לאיזשהו מקום. אנשי '[[הכוחות הלבנוניים]]' ניסו למנוע מאתנו לצלם ואף גירשו אותנו משולי המחנה. עוד אנו מתווכחים עם הפלנגות עצר קצין בכיר של צה"ל את התהלוכה. רמקול שהוצב על גג אחד הבתים קרא לנשים ולילדים לחזור לבתיהם. למליציות הנוצריות נאמר לעזוב את המקום. וכך, למעשה, הופסק הטבח".{{הערה|אהוד יערי, זאב שיף, '''מלחמת שולל''', עמ' 343-342.}} מאות פלסטינים מן המחנות רוכזו באצטדיון וקציני צה"ל חילקו להם חלב ועוגיות. במהלך זיהוי הגברים והחיפוש אחר מחבלים, נחקרו 44 גברים. איש מהם לא הזכיר את דבר קיומו של הטבח. רק במהלך אותו היום החלו להתברר ממדיו. בשעה 11:30 סיפרו קציני צה"ל לאלוף דרורי על הדיווחים ששמעו מפי עיתונאים שנכנסו למחנות ודרורי הורה להקפיד שחיילי צה"ל לא יכנסו לשם.{{הערה|אהוד יערי, זאב שיף, '''מלחמת שולל''', עמ' 343.}} ראש הממשלה [[מנחם בגין]] שמע על הטבח לראשונה רק באותו יום ב-5 אחה"צ, בהאזינו לשידורי ה-[[BBC]] - תחנת השידור הבריטית.{{הערה|אהוד יערי, זאב שיף, '''מלחמת שולל''', עמ' 344.}}