קימונו – הבדלי גרסאות

במהלך [[תקופת הייאן]] היפנית (שמתפרשת על פני השנים [[794]] עד [[1192]] לספירה), התעצב הקימונו לכדי סגנון מיוחד - לובשיו עטו על כתפיהם עצמם עד תריסר, ולעתיםולעיתים אף יותר, שכבות בצבעים מנוגדים, ועליהן עטו חצי סינר המכונה בשם מוֹ, מעל הקימונו. לשילובי הצבעים השונים נודעו משמעויות שונות וכל אחד היה לייחודי בפני עצמו. במהלך [[תקופת אשיקאגה]] (בשנים [[1392]] עד [[1573]]), ה[[קוסודה]], קימונו יחיד שנחשב קודם-לכן ללבוש תחתון, החל להלבש בלי מכנסי האקאמה מעליו, ונשמר אפוא במקומו בסיועה של חגורה בשם אובי. במהלך [[תקופת אדו]] החלו השרוולים להתארך, במיוחד בקרב נשים לא נשואות, ואף האובי נעשה רחב יותר ובעל סגנונות קשירה שונים שנכנסו לאופנה. באותם הימים, נהגו ללבוש את הקימונו סמוראים בעיקרם, שכן עבורם היה הקימונו משמש כלבוש רשמי או לכל הפחות בתור לבוש נוסף מתחת לשריון הסמוראי. או-אז היה לרוב מדובר בקימונו פשוט או בעל עיטורים שהיה ברשות המשפחה או הכוח הצבאי שאל אנשיו השתייך הסמוראי.

כל קימונו מיוצר מתוך "טאן", גליל-בד יחיד המיוצר בגדלים תקניים של כ-35 סנטימטרים ברוחבו וכ-11.5 מטרים באורכו (אורך זה מספיק לתפירת קימונו אחד למבוגר גרידא), כאשר כל הגליל ישמש להכנת הקימונו. קימונו מסורתי [[אריגה|נארג]] ידנית ובדיו נוצרים ומעוצבים אף הם במלאכת-יד לעתיםלעיתים קרובות. טכניקות שונות דוגמת יוזן עודן בשימוש להוספת הדקורציות והדפוסים לבגד הבסיסי. חזרה על דפוסים המתפרשים על פני חלקים נרחבים מהקימונו נעשית, כמיטב המסורת, בטכניקת היוזן וב[[שעוונית]]. ברבות השנים התפתחו תמורות שונות בצבעים, באריגים ובסגנונות, כמו גם באבזרים, דוגמת האובי.

מן הבחינה המסורתית, משמשים ה[[משי]], רקמות משי מוזהבות ומעוטרות, מלמלת משי (דוגמת הצ'ירימן) ומטווי [[סאטן (אריג)|סאטן]] (כמו הרינזו) לאריגת הקימונו כמו גם האובי. עם זאת, בד בבד עם התפתחות תעשיית הטקסטיל ניתן היה לרכוש את הקימונו בן-זמננו העשוי אריגים זולים יחסית וקלים לשימור וטיפוח, דוגמת משי מלאכותי, [[כותנה]], סאטן כותנה, [[פוליאסטר]] ו[[בד סינתטי|סיבים סינתטיים]] אחרים. אפס, המשי עודו נחשב לאריג האידאליהאידיאלי והשימוש בו נמצא בגדר חובה בכל האמור בלבישת קימונו במסיבות רשמיות.

קימונו ישנים ממוחזרים לעתיםלעיתים קרובות במגוון אופנים: מן האפשר לעבדם על מנת ליצור האורי, היוקו או אף קימונו לילדים. אפשרות אחרת תהיה יצירת טלאים לקימונו פגומים, תיקי-יד ואבזרי קימונו דומים, כיסויים, נרתיקים או תיקים בעבור מכשירים שונים, דוגמת מחזיקי קוביות-סוכר, בהם נעשה שימוש במהלך טקסי-התה. קימונו שניזוק מתחת לקו-המותניים יכול להלבש תחת האקאמה וזאת על מנת להסתיר את הנזקים. בימים עברו, נהגו אמנים מיומנים לטווות מחדש בעמל רב את קצוות המשי של קימונו ישנים לטקסטיל חדש ברוחבו של אובי שיעדו קימונו לגברים בלבד, בעשותם שימוש בשיטת אריגת מיחזור העונה לשם סאקי-אורי.

אישה ניכבדת רוכסת את הקימונו שלה באמצעות אבנט מוארך הנקשר לו מאחורנית, ואשר על כן היא עשויה להזדקק לעזרה ולסיוע, וזאת כדי להצליח במלאכת ההתלבשות. נשים זולות בציורים יפניים מתוארות כאשר אבנט הקימונו שלהן נסגר מלפנים, כך שהן יכולות לסגור אותו לבד. בשרוול הבגד יימצא לעתיםלעיתים קרובות כיס פנימי בלתי נראה לעין המשמש לאחסנת חפצים כנרתיק או מטפחת.

:קימונו שחור המתקשט בהדפסים אך ורק תחת קו-המותניים. הקורוטומסודה הם הקימונו הרשמיים ביותר הזמינים בעבור האישה שנישואיה טרם הסתיימו. הם נלבשים לעתיםלעיתים קרובות על ידי אמהות הכלה והחתן לכבוד החתונה. הקורוטומסודה יהיו לרוב בעלי חמישה [[קא-מון]] מודפסים על השרוולים, החזה וחלקו האחורי של הקימונו.

:הוא פריט לבוש צר ודמוי [[תחתונית]] הנלבש על ידי נשים תחת הנג'ג'ובן. לעתיםלעיתים, הסוסויוקה וההדג'ובן משולבים יחדיו ליצירת פריט-לבוש אחיד ומחובר בתפירה.

:זוהי הביטנה או הקימונו-התחתון הנלבש מסורתית תחת הקימונו. ישנן מגוון משמעויות הקשורות בהתאמה בין היוקו לקימונו הגם שרובן אינן בשימוש בחיי היומיום של היפני הטיפוסי. לעתיםלעיתים קרובות, במקום בטנה נפרדת לגמרי ההיוקו היום אינו אלא בטנה התפורה לתוך הקימונו עצמו. אין משמעויות מיוחדות המיוחסות להיוקו הנתפר בדרך שכזו.

:אלו הם עיטורים לשיער הנענדים על ידי נשים המעצבות את שיערן בתסרוקת המלווה לעתיםלעיתים קרובות ללבישת הקימונו. צורתם עשויה להיות כשל פרחי משי, מסרקות עץ, מכבנות ירקן וכדומה.

בעבר, לעתיםלעיתים קרובות היה צורך בפירוק הקימונו לגמרי על מנת לרחצו, ובתום הרחצה והייבוש הוא היה נתפר מחדש ומוכן ללבישה. אריגים בני-זמננו ושיטות ניקוי חדישות התפתחו, וכך התפוגג הצורך להוסיף ולעשות כן, הגם שרחיצה מסורתית של קימונו עודה מתקיימת אף בימינו אנו. קימונו תפור לפי מידה יועבר ללקוח יחד עם תפרים מכליבים ארוכים ומשוחררים הממוקמים סביב הקצוות החיצוניים של הקימונו. תפרים אלה מוחלפים לעתיםלעיתים לצורכי אחסון. הם אף עוזרים במניעת התקפלויות וקמטים וכן שומרים על צורתו המקורית של הקימונו.

בדומה למלבושי מסורתיים יפנים רבים אחרים, ישנן דרכים מסוימות לקיפול הקימונו. שיטות אלו מסייעות בשימור המלבוש ובשמירה עליו מפני התקמטות בעת האחסנה. לעתיםלעיתים קרובות יאוחסן הקימונו עטוף בנייר.