איקונין – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לקיר
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: לעיתים
שורה 24:
==איקונוקלאזמה (ניפוץ אלילים) והרפורמציה==
 
החל מ[[המאה ה-8]] התפתחה בנצרות [[מחלוקת]] חריפה, לעתיםלעיתים אלימה, סביב נושא הסגידה לתמונות, שלאחדים נראתה תמימה וראויה לשבח, ולאחדים נראתה כצורה של [[עבודת אלילים]]. מחלוקת זו הובילה לעתיםלעיתים קרובות ל[[איקונוקלאזמה]]- ניפוץ המוני של איקוניות. כך, לדוגמה, האיסור המוחלט על איקונין שהטיל [[לאו השלישי, קיסר האימפריה הביזנטית|לאו השלישי]] בשנת [[730]] בכל רחבי [[האימפריה הביזנטית]], והניסיון הפחות מוצלח של יורשו, [[לאו השישי, קיסר האימפריה הביזנטית|לאו השישי]], לחזור על איסור זה בשנת [[813]].
 
תמונות דתיות היו גם אחת מנקודות המחלוקת של הרפורמטורים ה[[פרוטסטנטים]], שעודדו או יזמו איקונוקלאזמות בחלקים שונים של [[אירופה]], ועדיין נמנעים באופן כללי מאיקונין, הן בבתים והן בכנסיות.
שורה 32:
השימוש באיקונין התפתח מאוד ב[[רוסיה]] לאחר המרתה ל[[נצרות אורתודוקסית]] בשלהי [[המאה ה-10]]. הם הפכו נפוצים במיוחד ב[[הכנסייה האורתודוקסית|כנסייה האורתודוקסית]], ב[[הכנסייה האורתודוקסית המזרחית|כנסייה האורתודוקסית המזרחית]], וב[[הכנסייה הקתולית המזרחית|כנסייה הקתולית המזרחית]].
 
בשימוש מסוג זה, איקונין יכול להיות ציור גדול בקיר הכנסייה או ציור קטן על [[עץ (חומר גלם)|עץ]]. בבתים דתיים רבים ברוסיה, למשל, יש איקוניות מסוג זה התלויים על קירות. יש היסטוריה עשירה ותבניות עשירות של [[סמליות דתית]] המקושרת לאיקונין. הנוצרים האורתודוקסים מכנים אותם לעתיםלעיתים "חלונות לגן־עדן". בכנסיות מזרחיות אלה, מרכז הכנסייה מופרד באופן טיפוסי מהמזבח בעזרת "[[איקונוסטסיס]]", קיר של איקונין.
[[קובץ:Blackmadonna.jpeg|שמאל|ממוזער|200px|האיקונין הנודע של [[המדונה השחורה מצ'נסטוחובה]] ([[פולין]])]]
 
איקונין מוארים לעתיםלעיתים קרובות בעזרת [[נר]]ות או כדים ובהם [[שמן]] ופתילה (ההעדפה נתונה לנרות מ[[שעוות דבורים]] ול[[שמן זית]] בשל בעירתם הנקייה מעשן). מעבר למטרה הפרקטית של הארת הציורים בכנסייה חשוכה בימים שבטרם ה[[חשמל]], יש כאן גם סמליות של "הארת" הקדושים בידי ישו, "אור העולם".
 
כשנוצרים אורתודוקסים מביעים כבוד או מייחסים קדושה לאיקונין, הם מבינים כי הקדושה שייכת רק לדמויות או למאורעות המתוארים באיקונין, ולא לאיקונין עצמו. כדי להבהיר זאת להמוני העם, נאסרה הסגידה לאיקונין בידי אותה מועצה ממש שטענה בזכות השימוש בהם, [[המועצה האקומנית השביעית]] (המפגש השביעי של מועצת הכנסייה העולמית). בקדשם את האיקונין, מודים הנוצרים האורתודוקסים בכך שעולם החומר אינו בהכרח רע, והוא יכול לשמש גם את האל. הקדוש הנוצרי [[יוחנן מדמשק]] ציין כי האייקונוקלאסטים, שתקפו את השימוש באיקונין, מצאו את עצמם מכחישים את הטוב שבעולם החומר (וזוהי, על־פי האמונה הנוצרית, כפירה, משום שישו עצמו הופיע בעולם החומר, וחזר לחיים כבשר ודם).