ביקוע גרעיני – הבדלי גרסאות

גרעינים של יסודות כבדים אינם יציבים כמו אלה של יסודות קלים יותר. הכוח שמחזיק ביחד את ה[[נוקליאון|נוקליאונים]] (ה[[פרוטון|פרוטונים]] וה[[נייטרון|נייטרונים]]) בגרעין הוא כוח קצר טווח, [[הכוח הגרעיני]], שעוצמתו דועכת בחדות מעל מרחק של כ־2 [[פמטומטר]]. זאת, לעומת [[הכוח האלקטרומגנטי]] שהטווח שלו אינסופי וגורם לדחיה בין הפרוטונים בגרעין. בגרעינים כבדים, הדחיה החשמלית מתגברת על המשיכה של הכוח קצר הטווח, והם מתפרקים. ההתפרקות הנפוצה היא [[התפרקות אלפא]], בה נפלט מהגרעין המקורי גרעין של [[חלקיק אלפא]], שהוא גרעין של ה[[איזוטופ]] [[הליום]]־4. אולם לעתיםלעיתים, ובמיוחד בגרעינים כבדים במיוחד, ההתפרקות היא יותר דרמטית, ובה הגרעין הכבד מתפרק לשני גרעינים קלים יותר (המכונים "תוצרי ביקוע") ולמספר נייטרונים. תהליך כזה מכונה '''ביקוע גרעיני'''.

אין תוצרי ביקוע קבועים עבור גרעין מסוים, אלא הוא יכול להתפרק באחת מצורות רבות אפשריות. תוצרי הביקוע גם אינם שווים או קרובים בגודלם. כמו למשל, ב[[אורניום 235]] בדרך כלל [[מספר מסה|מספר המסה]] של התוצר הכבד יותר הוא לרוב בסביבות 135, ושל הקל יותר בסביבות 95. לעתיםלעיתים נדירות יש שלושה תוצרי ביקוע ולא שניים, כאשר התוצר הקל יותר הוא גרעין בעל מספר נוקליאונים בודדים.